קצת לפני שהוירוס שינה את העולם, היה לנו קצת יותר קשב לענייני תחרות. מיזוג דוגמת זה שאושר בשבוע שעבר על ידי רשות התחרות בין סלקום לבין גולן טלקום, סביר להניח, היה זוכה לתשומת לב מרובה יותר. אבל הימים אינם כתיקונם, ובמהדורות החדשות של שמונה בערב התקשיתי למצוא זכר לנושא.

ניתוח תחרותי של מיזוג כזה דורש התעמקות והשקעת זמן ניכרת, ואולי גם גישה לנתונים שאינם בהכרח חשופים לציבור הרחב. לנו בבלוג אין זמן, אין תקציב, ואין בסיס נתונים. מה שיש לנו זה רק אחד את השני, הרבה קפה שחור, ואת הספרות הרלבנטית. חמושים במשאבים האלו, ננסה לתת כאן, בצניעות, כמה נקודות מבט על המיזוג.

מותה של הרפורמה? אם רפורמת הסלולר הגבירה תחרות על ידי הכנסת מתחרים חדשים לשוק, ובפרט, את כלת השמחה גולן, האם גריעתה של גולן מהשוק מבשרת על מותה של הרפורמה?

למרות שניתוח פשוט כזה הינו מפתה, הוא עלול להטעות. מספר השחקניות בענף הינו אינדיקטור חשוב, אך לא בלעדי, לעצמת התחרות בו. לא חסרות דוגמאות של שווקים דואופוליסטיים המתאפיינים בתחרות עזה (אינטל-AMD בימי הזוהר), ושל שווקים עם חמישה מתחרים משמעותיים בהם התקיים קרטל כדת וכדין (שבבי זיכרון).

הספרות הכלכלית מייחסת זאת ל"ריבוי שיוויי משקל" במשחק הקובע את עצמת התחרות. בענפים דוגמת הסלולר, בהם הצרכנים רואים את המפעילות הסלולריות כתחליפים קרובים, כל הטווח שבין תחרות עזה לבין תחרות מינימלית יכול להתממש. אז לאיזו רמת תחרות יתכנס שוק נתון? ומה יגרום לו לשנות פאזה ולעבור, נניח, מתחרות מנומנמת למלחמת מחירים עזה – ואולי, גם בחזרה?

מחוללי תחרות. עם כניסתה לענף, ערערה גולן טלקום את שיווי המשקל הנינוח ששרר בו. תנאי המכרז בו זכתה גולן סיפקו לה תמריץ משמעותי לעשות זאת: הם הבטיחו הטבות כלכליות ניכרות, כפונקציה של נתח השוק אליו תגיע גולן בתחנות זמן קבועות וידועות מראש. גולן אכן פעלה בנחישות וניידה אליה מאסות משמעותיות של מנויים, באמצעות טריק אחד: מחיר, מחיר ומחיר.

האם גולן עדיין משמשת כמחוללת תחרות משמעותית גם כיום? רשות התחרות קובעת שלא. לשיטתה, השוק "חונך" כראוי ושוררת בו תחרות עזה ושיעורי מעבר גבוהים. חברות אחרות, כמו אקספון ומפעילות וירטואליות, יבטיחו את שמירת הקו התחרותי גם לאחר גריעתה של גולן.

פרופ' ויליאמסון, שומע? עמדתה של הרשות מנומקת ומבוססת (בשימת לב לכך שהתמריץ הכלכלי המקורי שעזר לגולן להפוך ל"מחוללת תחרות" כבר פג תוקף). מנגד, עולה שאלה מטרידה: אם סלקום לא תוכל לעלות מחירים בעקבות המיזוג, לשם מה היא מעוניינת בו? תמורת מה היא משלמת סכום נכבד בן מאות מליוני שקלים?

אפשרות אחת היא שהמיזוג מאפשר סינרגיה והתייעלות. אך במקרה של סלקום-גולן, קשה לשים את האצבע על תועלות כאלו. לגולן אין טכנולוגיה, ידע או נכסים יחודיים שתוכל להעמיד לרשותה של סלקום. יש לה לקוחות, אך אלו אינם בהכרח נאמנים או מחוייבים במיוחד. גולן היא חברה רזה מבחינה תפעולית וניהולית, ולכן גם לא צפויה התייעלות ניכרת מהאחדה של מטות ופעילות. נוסף על כך, גולן רוכבת, הלכה למעשה, על הרשת של חברת סלקום, ולכן המיזוג אינו מחבר יחדיו שתי תשתיות באופן שהיה יוצר שלם הגדול מסך חלקיו.

אפשרות אחרת היא כי הרכישה פשוט תייצר לסלקום יותר ודאות ויציבות, שתקל עליה להמשיך להשקיע ולפתח את עסקיה, גם ללא העלאת מחירים. יש, לכל הפחות, להתייחס ברצינות לאפשרות כזו. לגבי מוטיב ההשקעה, נרחיב מעט יותר בהמשך.

הייתי שמח להתייעץ בנושא עם פרופסור אוליבר וויליאמסון, חתן פרס נובל לכלכלה. הבעיה: הוא עזב את עולמנו לפני קצת יותר משלושה שבועות. לענייננו היום, רלבנטית במיוחד עבודתו בה ניסח את הטרייד אוף הגלום במיזוגים: מצד אחד, אפשרות לפגיעה בתחרות ויצירת כח שוק. מצד שני: פוטנציאל לסינרגיה והתיעלות, מה שדווקא יגביר את הלחץ התחרותי על המחירים. כתבנו בעבר בפירוט על נקודת המבט הזו, ועל ההקשר ההיסטורי שלה.

האם פרופ' וויליאמסון היה דורש מהחברות המתמזגות להוכיח כי המיזוג יוצר סינרגיה ויעילות? כנראה שלא. אחרי הכל, ה"טרייד אוף של וויליאמסון" בסך הכל אומר שהתייעלות יכולה לשמש כמשקל נגד לחששות תחרותיים. אם אין חששות תחרותיים, כפי שקובעת הרשות, אין צורך בהגנה כזו. האם הוגן, לפיכך, לדרוש מהחברות המתמזגות להוכיח כי "אין להן אחות"?

באופן כללי יותר, על מי רובץ נטל ההוכחה העיקרי בענייני מיזוגים: האם על המתנגדים למיזוג, או שמא על הפירמות המתמזגות להוכיח כי המיזוג תמים? הנקודה המשפטולוגית-לכאורה הזו היא למעשה קריטית להבנה הכלכלית של נושא המיזוגים. כפי שראינו בעבר, פרופ' וויליאמסון היה בין אלו שעזרו להניע את המטוטלת לכיוון בו נטל ההוכחה העיקרי מוטל דווקא על הממשלה: עליה להראות כי הצרכנים יפגעו פגיעה ממשית וכלכלית מן המיזוג.

מדרון חלקלק. החששות העיקריים שבוטאו בתקשורת ביחס למיזוג נבעו מהתחושה כי הוא עלול להצית תגובת שרשרת בה יכורסם בהדרגה מעמדן של המתחרות הקטנות והאגרסיביות, יגבר כח השוק ויעלו המחירים. תחילה אולי בצניעות, ובהמשך בעצמה רבה יותר.

החששות האלה נראים לי משמעותיים. בשנים האחרונות נחשפנו לטענות חוזרות כי המחירים בסלולר "נמוכים מדי" באופן המונע השקעות בתשתית. אישור המיזוג עלול להתפרש אצל גורמים בשוק כמעין הכרה ממסדית בכך שהתחרות בשוק עזה, ואולי עזה מדי, וש"לא יקרה אסון" אם המחירים יעלו. העניין הציבורי המוגבל שהופגן השבוע באישור המיזוג עלול אף הוא לשדר מסר שכזה. לפעמים, לא צריך יותר מסיגנל כדי לגרום לכולם להתחיל להעלות מחירים, ולהתכנס בהדרגה לשיווי משקל הרבה פחות תחרותי.

מי שמשקיע שוקע? פריסת רשתות תקשורת מתקדמות, דוגמת הדור החמישי בסלולר, עולה סכומי עתק. באופן טבעי, הדבר יוצר יתרונות לגודל ואמור להביא לענף ריכוזי יחסית. במקום זאת, טוענים רבים, נתקענו עם ענף "תחרותי מדי": אבקת הקסמים של השר לשעבר כחלון היתה כה עצמתית, עד שנקלענו לשיווי משקל בו חברות יכולות להתחרות רק על מחיר, ואין להן סיכוי לממן את ההשקעות הדרושות על מנת ליישר קו עם העולם מבחינה טכנולוגית. האם יתכן שבמקום לשאול האם התחרות תפגע, אנחנו צריכים לספוג פגיעה זו באהבה על מנת לתמרץ השקעות?

מחיר, אחרי הכל, הוא רק אחד הפרמטרים שחשובים עבור הצרכן. והמחירים שאנו משלמים בארץ אכן מצטיירים כנמוכים יחסית. האם הגזמנו? אולי. מה שפחות מובן מאליו הוא שמיזוגים הם הדרך לפתור את הבעיה. התייחסתי לכך בשיחה ברדיו "גלי ישראל" בינואר האחרון (דקה 30:05 ואילך למיטיבי הלכת).

הספרות הכלכלית מצטיירת כתומכת ברעיון שניתן להגיע למצב של "יותר מדי תחרות". ספרות זו הציגה קשר של U הפוכה בין תחרות וחדשנות טכנולוגית: רמת החדשנות תהיה נמוכה במצב מונופוליסטי, גבוהה יותר בתנאי תחרות "סבירים", ותרד שוב ככל שהשוק ינוע לכיוון של תחרות עזה. במצב המונופוליסטי, אין תמריץ לחדשנות כי אין מול מי להתחרות. במצב האולטרה-תחרותי, שוב יש תמריץ נמוך כי שולי הרווח נמוכים.

מנגד, מאמר אמפירי עדכני הראה כי בענף ספציפי, כונני זיכרון קשיחים, רמת החדשנות עולה עם רמת התחרות, ולאחר מכן מתייצבת, אך לא יורדת. ועוד: במאמר טרי יחסית (ובתהליך), מבדילים פרופ' מאסימו מוטה (לשעבר הכלכלן הראשי של נציבות התחרות האירופית) ומנואל טרנטינו בין ירידה סימטרית בעצמת התחרות, לבין ירידה בתחרות הנובעת ממיזוג, שבאופן טבעי אינה סימטרית. מן המודל שלהם עולה כי המידה בה מיזוג יביא להגדלת ההשקעה והרווחה תלוי באופן חד ביכולתו לייצר סינרגיות ויעילות. וכך סגרנו מעגל וחזרנו לחפש סינרגיות ויתרונות יעילות הגלומים במיזוג גולן-סלקום, ברוח וויליאמסון סבא.

מכיוון שהמחקר הכלכלי אינו נותן לנו כאן תשובה חד-משמעית, בואו נקבל לרגע את הטענה (הסבירה למדי) כי שולי הרווח צריכים לעלות על מנת לתמוך בהשקעות בענף. מיזוג אכן יכול להגדיל את שולי הרווח באמצעות יצירת כח שוק. אך מי ערב לנו שהרווחיות העודפת תשמש להשקעה, ולא, נניח, לחלוקת דיווידנדים?

את ההשקעה בתשתיות הסלולר אפשר אולי גם לנסות לעודד באופן ישיר יותר. כמובן שאין התכנות כלכלית לחמש או שש רשתות דור חמישי. ניתן לתמרץ את הקמתן של, נניח, שתיים או שלוש כאלו, ולאפשר לחברות האחרות "לרכוב" על רשתות אלו בתמורה לתשלום, שיקבע על ידי הרגולטור, ויבטיח את כדאיות הקמת הרשת. תשלום כזה יתגלגל לכיסם של הצרכנים בסופו של דבר, אך מנגד ישמר הלחץ התחרותי על המחירים באופן שימנע חזרה לימים העליזים של לפני רפורמת הסלולר. פתרונות מסוג זה הם מורכבים, אבל רצוי לכל הפחות לנסות ולמצות אותם, לפני שפוגעים בתחרות באופן ישיר.

מה אתם הייתם עושים? ההחלטה לאשר את המיזוג מנומקת, מקצועית, ומגובה בעובדות. ניתן לרשויות את הקרדיט המגיע להן: המידע העומד לרשותן עשיר יותר, והן חקרו את הנושא יותר לעומק ממה שיכולתי לעשות כאן לצורך רשומה בבלוג.

ובכל זאת, המיזוג מעורר דאגה. שוק הסלולר הוא בעל השפעה ניכרת על רווחתנו, וההיסטוריה שלו בעייתית. לא במהרה נשכח כיצד נראו דפי החשבון שלנו ערב כניסתה של גולן טלקום לענף. משבר הקורונה רק חידד את הקריטיות של מתן נגישות לתעבורה סלולרית במחירים שווים לכל נפש. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות אדישים לאפשרות שהשגי הרפורמה יכורסמו? בשוק כזה, ניתן אולי להטיל מעט יותר מחובת ההוכחה על החברות המתמזגות, מאשר היינו עושים בהקשרים אחרים.

נקווה, כמובן, שהחששות מופרזים ושלא נחזור למחירים גבוהים. לא לי ניתנה הנבואה. אבל עד שהנושא יתבהר, באופן אישי אני מתכוון להצמד לדיל הסלולרי שיש לי "לכל החיים" כמו שגארי פייטון נצמד למייקל ג'ורדן בסדרת הגמר הבלתי נשכחת. נכון שבאותיות הקטנות רשום שלכל החיים זה ל-25 שנה (תודה על הפרגון), ושלא בטוח שהדיל יכסה שירותים מתקדמים להם נזדקק בעתיד הקרוב. אבל לקבל קצת ודאות בזמנים מוזרים אלו, אינו דבר של מה בכך.

עד הרשימה הבאה, בואו לעקוב גם בטוויטר, שם אני משתדל לחלוק עדכונים קצרים ושוטפים יותר. ניתן גם להירשם לקבלת רשומות חדשות היישר לתבת המייל בדף הבית.

כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג, 2019-2020 ©