אוקטובר 1973. בישיבת הממשלה אוירה קודרת על רקע התקדמות הצבא המצרי והסורי, השחיקה בכוחו של צה"ל והימ"חים הריקים. רה"מ מאיר מבקשת לאשר רכש מיידי מארה"ב של ציוד, תחמושת מטוסים וטנקים בהיקף מליארדי ל"י. המימון: הלוואות ארוכות טווח.

הרוחות מתלהטות. שרי ממשלה מדליפים את הדיון לייב לעיתונאים באמצעות הטלפון הנייד. נציג האוצר מביע התנגדות חריפה לתכנית הרכש: פריצת מסגרת התקציב עלולה לגרור את ישראל להדרדרות כלכלית חמורה. הרי כבר נתנו למערכת הבטחון כסף בשפע, ושפיכת כסף נוסף רק תפגע בתמריצי ההתייעלות בעתיד. כלכלנים בכירים מתנגדים אף הם בחריפות: אין בתכנית מנועי צמיחה או בשורה כלשהי. כתבים וחברי כנסת משתלחים בממשלה, וקוראים ללוחמים לסרב פקודה ולנטוש את החזית.

איזה תסריט מגוחך! איזה מזל שלא כך עובדים הדברים במדינת ישראל. לפחות כאשר מדובר באוייב מוחשי הנמצא על הגדרות, הציבור יודע להתאחד ולהקצות משאבים "ככל שידרש". אך לנוכח אוייב חמקמק ומתעתע כנגיף הקורונה, קשה יותר לעמעם את רעשי הרקע ולחתור לנצחון, והתסריט המגוחך לכאורה הופך לתמונת מציאות מדאיגה.

במלחמת הקורונה, הלוחמים הם האזרחים. חמושים במסיכות ואלכוג'ל הם מקבלים פקודות בקשר: לשמור על ריחוק חברתי ולבודד עצמם במידת הצורך, עד למציאת פתרון לנגיף. מידת הציות קשורה באופן ישיר להתרשמותם מיכולתו של הפיקוד לשנע ביעילות את המשאבים הדרושים לשם ביצוע המשימה.

במלחמת הקורונה, המשאבים הדרושים אינם טנקים ומטוסים, אלא רשת בטחון חברתית שתאפשר לציבור אורך נשימה, והשקעה בטכנולוגיה וכלים להתמודדות עם הנגיף.

ללא תמיכה, עצמאי לא ימהר לדווח על נוכחות חולי קורונה בחצריו. ללא רשת בטחון בדמות דמי אבטלה לתקופה משמעותית, עובדת החוששת למקום עבודתה לא תדווח על מחלה, ולא תדרוש מהמעביד לקיים את הנחיות התו הסגול. התחלואה לא תפחת, כל עוד אנשים צריכים להגיע לעבודה ולטיפול רפואי בתחבורה ציבורית עמוסה לעייפה. וכמובן שפעילות כלכלית אמיתית לא תהיה כאן כל עוד הנגיף משתולל.

מלחמות עולות כסף. אך לשמע משק כנפי הרוטור של הליקופטר הכסף, מתעורר לחץ כבד להגדיל את הוצאות הממשלה ללא גבול. ללא רסן וחזון, הגרעון עלול לצאת מכלל שליטה לחלוטין, החשבון שיוגש לדורות הבאים עלול להתנפח, ואובדן האמון מצד שוק ההון עלול להביא את ישראל למחוזות עגומים. מה עושים?

לטעמי, השעה כשרה להצגת אסטרטגיית הרחבה תקציבית, עם ארבעה מרכיבים מרכזיים. המרכיב הראשון הוא בהירות וספציפיות לגבי מטרותיה: מלחמה בוירוס, ורשת בטחון לעובדים ולעצמאים. המרכיב השני הוא העמדת חומה בצורה נגד נסיונות לנצל את המצב ולתבוע הרחבות תקציביות שאינן הכרחיות. המרכיב השלישי הוא הצגת חזון למלחמה בוירוס באופן הרותם את השוק התחרותי ומהווה מנוע צמיחה בפני עצמו. המרכיב הרביעי הוא הגברת הפריון במשק, בד בבד עם הטיפול במשבר הבריאותי. אסטרטגיה כזו תוכל לשלוח מסר מרגיע לשוק ההון העולמי, כמו גם אל תוך הבית פנימה, ביחס ליציבותה הכלכלית של ישראל.

בשבוע שחלף שמענו לא מעט בנושאים אלו. שמענו על גורמים במשרד האוצר, כמו גם כלכלנים בכירים, המתנגדים לתכניות הסיוע שהוצגו. שמענו גורמי ימין כלכלי מפנטזים על קיצוצים נרחבים במגזר הציבורי. שמענו גורמי שמאל כלכלי מפנטזים על ניצול המשבר כדי להגדיל את הגרעון לטובת שלל מטרות נעלות. אידיאולוגיות וקבעון צריכים לפנות כרגע את מקומן לטובת הצגת חזון לפעולה נחושה, מלוכלכת ורוויית טעויות. גברתם פעם על אתגר כביר בדרך אחרת?

לאחר שהתייחסתי לנושא באופן ראשוני בשבוע שעבר, אני מתכבד לעדכן גירסה ולהציג את ארבע הנקודות להתמודדות הכלכלית עם משבר הקורונה. האסטרטגיה אינה אופטימלית, ויש בה הרבה בעיות, וזה לא מאוד חשוב.

1. תשלומי העברה ומענקים

לדעתי יש ליישם במלואה את התכנית להארכת דמי האבטלה עד יוני 2021 ומתן מענקים לעצמאים כפי שהוצגה בשבוע שעבר. כתבתי כבר מדוע רשת בטחון כזו היא בפני עצמה מנוע צמיחה. בנוסף, יש לבצע באופן מיידי את העברת המענקים עליהם הוכרז השבוע, בגובה 750 ש"ח לבודד וסכומים גבוהים יותר למשפחות. הדבר נדרש כדי לספק ללוחמים בשטח את החמצן לו הם זקוקים. האם אדם שצפוי להזרק מהדירה בחודש הבא יקפיד לבודד עצמו בבית, או יצא לבצע כל עבודה, חולה או בריא, עם חשבונית או במזומן?

הויכוח השבוע התמקד, באופן מוטעה לטעמי, בשאלה האם הכסף המועבר ישמש לצריכה. למעשה, יש להעביר אותו לציבור על מנת לתמוך בו בשעה שהוא נדרש ליישם את עקרונות הריחוק החברתי. לרכוש ציוד היקפי למחשב כדי לבצע יותר פעילות מהבית. לרכוש עבור הילדים צעצועים, כדי שיתמודדו טוב יותר עם השהיה המרובה בבית ועם המתח הכרוך במצב המוזר אליו נקלענו כולנו. אם רוצים לשלוט בתחלואה, צריך לעזור לציבור הלוחמים-האזרחים להקפיד על ההנחיות, וזה עולה כסף.

כאשר הכסף מתפזר מההליקופטר, הוא מגיע גם למי שלא צריך אותו. אבל מענק אוטומטי לכולם הוא היחיד שאינו מעוות תמריצים, וניתן לביצוע במאה אחוז בזמן קצר. לנוכח הכשלון הביצועי המתמשך בהעברת כספים לעצמאים, שחלקם מצאו עצמם עם סכומים מגוחכים, מתחדד עוד יותר הצורך להעביר את המענק לכל משפחה – ומיד. אופטימלי או לא, פחות מעניין כרגע.

במקביל יש להתכונן לפעימות נוספות אפשריות של הליקופטר הכסף, שתהיינה ממוקדות יותר. בפעימות הבאות ניתן למשל לוודא שהכסף לא יופקד בחשבונו של מי שמקבל משכורת מן המגזר הציבורי (נמוכה ככל שתהיה – משרתו והכנסתו מובטחת). צעדים פשוטים כאלה עדיין לא ימנעו מהמענקים לזרום לילדיהם של מליארדרים, למשל. אך הם בכל זאת יחסכו כסף רב. כדי שמיקוד ושכלול כזה יהיה אפשרי, ועדיין הכסף יגיע במהירות, יש להציב לדרג המקצועי במשרדי הממשלה יעדי ביצוע ברורים ולתבוע עמידה בהם – ללא פשרות.

2. הקפאת שכר במגזר הציבורי (וקיצוץ ברמות השכר הגבוהות)

במאה הקודמת נהגו בישראל להתמודד עם משברים באמצעות "עסקת חבילה" בין הממשלה, ההסתדרות והמגזר הפרטי. אמנם המשק כבר הרבה פחות הסתדרותי משהיה, אבל ניתן להוציא את הקונספט הזה מהנפתלין ולרתום אותו למטרות הנוכחיות.

להסתדרות ולועדי העובדים אמור להיות אינטרס חזק לסייע לממשלה לספק רשת בטחון חברתית. רשת בטחון למובטלים מקלה על צמצום כח האדם בארגונים רבים, תוך שימור התנאים לאלו שנשארים בארגון – שהם בדרך כלל העובדים החזקים שהוועד רוצה ביקרם. ההסתדרות מן הסתם תרצה גם למנוע קיצוצים נרחבים בתקציב במגזר הציבורי. במסגרת עסקת החבילה, בתמורה להשגת יעדים אלו, תדרש ההסתדרות להתחייבות להקפאת שכר במגזר הציבורי, ולשקט תעשייתי במשק למשך שנתיים.

בהעדר צעד כזה, אוירת "בעל הבית השתגע" תוציא לרחובות לא רק את העובדים הסוציאליים ולוחמי האש אלא גם קבוצות רבות נוספות של עובדי המגזר הציבורי שיתבעו תוספות תקציב. ליבנו עם העו"סים והכבאים. אבל בעת הנוכחית, אם נרחיב את התקציב לשלל מטרות נעלות, נגיע למחוזות ונצואליאניים במהרה. רק התנערות ברורה של ארגוני העובדים ממאבקים להגדלת שכר במגזר הציבורי בזמן מלחמת הקורונה תבטיח יציבות. כחלק מהעסקה, תדרש ההסתדרות להסכים לא רק להקפאה, אלא גם לקיצוץ שכר במגזר הציבורי – אבל רק לבעלי רמות השכר הגבוהות. קיצוץ בשכרם של עובדים בעלי רמות שכר נמוכות ובינוניות יפגע עוד יותר ברמות הביקושים במשק, ועלול אף להביא חלק מן העובדים למצב של עוני ממשי.

צעד כזה ישלח גם מסר מרגיע לשוק ההון: ישראל פותחת את הארנק כדי לנצח במלחמה, אבל לא מאבדת כל רסן ואחריות.

3. המלחמה בוירוס כמנוע צמיחה

הכלכלנים סטיבן ברי (גילוי נאות: מורי ורבי) וזאק קופר מאוניברסיטת ייל כתבו השבוע כי פחות משמונה אחוזים מן הסכום שהקציב הקונגרס האמריקני להתמודדות עם משבר הקורונה הופנו להתמודדות ישירה עם הוירוס עצמו. הם מצטרפים לשורה ארוכה של כלכלנים בולטים שמשנתם הברורה היא: it's the virus, stupid. השקעה בטכנולוגיה ומשאבים לדיכוי הוירוס תעשה יותר להגדלת הרווחה והצמיחה הכלכלית מאשר כל השקעה אחרת.

אם הקורונה היא מלחמה, הרי שצריכות להיות גם דרכים לרתום אותה על מנת להניע את גלגלי המשק. מי שלמד לייצר מטוס קרב כל כמה דקות בזמן מלחמת העולם השניה, גילה בשש אחרי המלחמה שהוא מסוגל לנפק כלי רכב אזרחיים ומוצרי חשמל בקצב דומה. האם ניתן לעשות משהו דומה גם עם מלחמת הקורונה? כן, אך לשם כך יש צורך בתכנית ביצוע ברמה הלאומית, הרותמת לעזרתה את מנגנון השוק.

על הפרק מספר משימות דחופות: הגדלת כושר היצור של ציוד רפואי, מסיכות, בדיקות וציוד מעבדה. פיתוח מהיר של טכנולוגיות מתקדמות לניתוח ועיבוד מידע אפידמיולוגי. פיתוח תרופות שיקלו על הטיפול בחולי הקורונה, וכמובן, פיתוח וייצור של חיסון. הכשרת כח אדם מיומן שיסייע בידי הצוותים הרפואיים לקבל החלטות טובות בזמן אמת, גם בקהילה וגם בבתי החולים. שיפור השינוע של תרופות למבוטחים ללא הגעה לבית המרקחת, שכלול הרפואה מרחוק, ועוד ועוד.

ברי וקופר מתארים שלל הצעות מטעם כלכלנים בכירים בארה"ב על מנת לקדם את המלחמה בוירוס. המפתח הוא בתמרוץ המגזר הפרטי להתחרות על השגת היעדים הללו באמצעות תקציבים ו"פרסים". תארו לכם תקציב ממשלתי כביר שיוקצה לפרסים לחברות שיצליחו להוכיח כושר יצור מוגבר של בדיקות או ציוד מעבדה, או להציע מערכת תחקור אפידמיולוגי "קומפלט" הכוללת גם טכנולוגיה וגם כח אדם מיומן. אלו השקעות המחזירות את עצמן בקלות.

בדרך זו הממשלה אינה בוחרת את המנצחים, אלא מעמידה את המשאבים ומאפשרת למגזר הפרטי להתחרות ולהגיע בעצמו לרעיונות המבריקים ביותר. הזרמת נזילות לשוק ההון תקל על חברות לקחת את האשראי הנחוץ על מנת לממן פרוייקטים כאלה.

נדרשת, אם כן, "תכנית מרשל" ישראלית להתמודדות עם משבר הקורונה. רשת בטחון חברתית מצד אחד, ועידוד הפעילות הכלכלית על ידי הגברת כושר היצור ופיתוח טכנולוגיה רלבנטית למלחמה בוירוס, מצד שני. קיצור זמן המענה לבדיקות קורונה, טיפול יעיל בחולים ובידוד הנדבקים יעשו פלאים לשחרור הסגרים ולהחזרת המשק לפעולה. זה חזון שהציבור יוכל להתלכד מאחוריו, וגם לכך יש חשיבות בימים אלו.

4. צעדים קונקרטיים לשיפור הפריון במשק

הצעות מקובלות להגדלת פריון העבודה בישראל כוללות השקעות עתק בתשתיות ובחינוך. זמן מלחמה ופריצת גדר תקציבית אינו זמן ראוי להשקעות עתק כאלו. אך יש דרכים רבות לשפר את הפריון מבלי לשפוך על כך כספים ללא גבול.

הזדמנות מעניינת במיוחד מספקת התחבורה הציבורית. הצפיפות והעומס הקיימים בה כיום הופכים אותה למוקד פוטנציאלי להדבקה משמעותית. בד בבד, עבור אזרחים רבים, זוהי האלטרנטיבה היחידה המאפשרת להם להגיע לעבודה, לטיפול רפואי או לסייע לבני משפחה.

הגדלת תדירות האוטובוסים, תוך ניצול צי האוטובוסים הפרטי הקיים בישראל, אינה דורשת השקעות עתק כמו הקמת מחלפים ונתיבי רכבת חדשים. האם עדיף לשלם לנהג האוטובוס הפרטי דמי אבטלה, או להושיב אותו מאחורי ההגה באופן שיגביר את תדירות הקוים הסדירים? הדבר יפחית את הצפיפות והתחלואה, ויצמצם גם את הפקקים. כל אלו יעזרו מאוד להנשים את הכלכלה בתקופת הקורונה, ויאפשרו פריון עבודה גבוה יותר גם בהמשך הדרך.

דוגמה נוספת לצעד שבכוחו להגדיל את הפריון, הקרוב לליבנו במיוחד כאן בבלוג העוסק בשווקים ותחרות, הוא צמצום הנטל העודף המונופוליסטי. עוקבי הבלוג מכירים כבר את החשש מהתגברות הכח המונופוליסטי עקב משבר הקורונה. האם ניתן להתמודד עם החשש הזה באופן שלא רק ימנע נזקים, אלא אף יספק מנוע צמיחה נוסף לכלכלה?

התשובה חיובית. אין צורך בועדות נוספות שישבו על המדוכה. אין צורך בחקיקה חדשה, ואפילו לא בתקציבים נוספים. חוקי ההגבלים העסקיים הקיימים מספקים את כל התשתית הדרושה למניעת מונופוליזציית ענפים במשק, ולמניעת הניצול לרעה של הכח המונופוליסטי כאשר הוא קיים. מה שנדרש הוא מיקוד: פחות ועדות ועצות לא מחייבות, ויותר אכיפה של החוק.

סעיף זה דורש פירוט החורג מגבולותיה של רשימה זו, על כן אחזור כאן בקיצור נמרץ על רעיונות שכבר בטאתי כאן. אני סבור שניתוח שיטתי של ענפים מרכזיים בישראל יניב תועלות רבות בהקשר זה. במקום בו קיים כח מונופוליסטי או קבוצת ריכוז, בסמכותה של רשות התחרות להכריז על כך באופן רשמי. הדבר ירתיע את בעלי הכח מלנצלו לרעה, ואף יוכל לשמש רוח גבית לאכיפה פרטית של מי שנפגע מהפעלת כח כזה. נושא נוסף הוא חוזי בלעדיות: יש לבחון בביקורתיות רבה חוזים כאלו כאשר הם נעשים מול גורם רב כח, שכן הספרות הכלכלית מלאה בדוגמאות הממחישות כיצד הבלעדיות גורמת לדחיקת מתחרים.

עד הרשימה הבאה, בואו לעקוב גם בטוויטר, שם אני משתדל לחלוק עדכונים קצרים ושוטפים יותר. ניתן גם להירשם לקבלת רשומות חדשות היישר לתבת המייל בדף הבית.