כשאנו שומעים "קרטל" עולה לנגד עינינו חיזיון ובו מתכנסים להם גרגמל ודארת' ויידר בחדר אפוף עשן. החברים מציתים עוד סיגר, מלטפים את ראשו של חתחתול, ומסכמים על העלאת מחיר בת עשרה אחוזים ברבעון הקרוב. תקשורת חשאית כזו אכן מתרחשת לעיתים. אבל הסוג המתעתע ביותר של תקשורת בין מתחרים הוא דווקא הסוג הגלוי.

נניח למשל שגרגמל ודארת' ויידר כלל אינם טורחים להפגש או לשוחח. יתר על כן, כמו ילדים טובים, הם עומדים בדרישת רשות ניירות הערך האמריקנית ומפיצים מסמך עדכון רבעוני למשקיעים, המלווה בשיחה מסורתית – ופומבית – עם אנליסטים ועתונאים. בפגישה, גרגמל משתף את המאזינים בכוונתו לצמצם את היקף היצור של כשפים ולחשים בעתיד הנראה לעין, ובסיבות לכך. דארת' ויידר מקיים פגישה משלו עם אותם גורמים ומשמיע מסרים דומים.

הם אינם אומרים זאת זה לזה, ולא מאחורי דלתיים סגורות. למעשה, הם לא שוחחו ביניהם מעולם. כל אחד מהם מעביר את המסר הזה באופן עצמאי ופומבי לציבור, כתחזית. האם מדובר במנגנון תאום מחירים מתוחכם, או בשקיפות מתבקשת ונדרשת על פי החוק?

ברשימה זו אמנע, כרגיל, מלהתייחס למשמעות המשפטית של הסוגיה ונתמקד במשמעות הכלכלית: האם תקשורת פומבית מסוג זה משפיעה על אופי התחרות, ואם כן, כיצד? בכובע זה, יש לנו את הפריבילגיה להתעדכן אודות מחקר אקדמי שהתקבל ממש לאחרונה לפרסום בכתב העת The Review of Economic Studies ומתעד סיטואציה כזו בענף התעופה האמריקני. המחקר הינו פרי עטם של גאורב ארייל, בן ליידן ופדריקו צ'יליברטו מחוסר הטוויטר (גילוי נאות: קולגות לתחום וידידי המערכת).

מעשה בשיחה רבעונית. בשנת 2015 דווח בוושינגטון פוסט כי משרד המשפטים האמריקני פתח בחקירה נגד כמה חברות תעופה גדולות. החקירה נפתחה על רקע טענות חוזרות כי הללו תאמו ביניהן את הגבלת קיבולת המושבים בטיסותיהן במטרה לגרום לעליית מחירים. החקירה הפדרלית לוותה בדרישה מהחברות לספק מידע מלא על תקשורת ביניהן, ובינן לבין אנליסטים בוול סטריט ומשקיעים מרכזיים. על אותו רקע נולדו גם מספר תביעות יצוגיות בשמם של צרכנים, שחלקן תלויות ועומדות.

מהי משמעותה של הגבלת קיבולת המושבים? כח מונופוליסטי מתבטא בכך שהמונופול מביא לשוק כמות "קטנה מדי" של המוצר ביחס לזו שהיתה מיוצרת בשוק תחרותי. הקטנת ההיצע מעלה את המחיר באופן שמשיא את רווחיו של המונופול. בשוק בו קיים מספר רב של מתחרים, היכולת לעשות זאת מוגבלת. אך כאשר מספר המתחרים קטן, הם עלולים להגיע להבנה בדבר הקטנת הכמות. הסדר קרטליסטי שכזה מסייע להם לשכפל את התוצאה המונופוליסטית ולחלוק ביניהם את השלל.

ה"הבעיה" התפעולית בהסדר כזה, מעבר לכל היבט חוקי, היא שקשה להגיע אליו ללא תיאום. יתכן שאני אצמצם את מספר המושבים בטיסותי, והמתחרים דווקא יגדילו את ההיצע שלהם ויכבשו נתח שוק על חשבוני. בהנתן פעולה מתואמת, לעומת זאת, ניתן יהיה להפיק רווחים קרטליסטיים.

ההשערה שבחן המחקר של גאורב, פדריקו ובן היא שחברות התעופה המרכזיות השתמשו בעדכונים הרבעוניים למשקיעים ולציבור, שהן נדרשות ממילא לספק כחברות ציבוריות, על מנת להעביר מסרים ולסגנל זו לזו אודות כוונותיהן. כל חברה כזו נדרשת לפרסם דו"ח רבעוני ובנוסף מקיימת שיחה עם כתבים ואנליסטים לשם דיון פומבי בתוכנו של הדו"ח. יש להניח כי חברות מתחרות חשופות אף הן לתוכנן של שיחות אלו, שכן אלו אינן חסויות.

על מנת לבחון את ההשערה, החוקרים הפעילו שיטות ניתוח טקסטואלי על תמלילי השיחות עם המשקיעים. מטרתם היתה לזהות סיטואציות בהן הדובר מטעם החברה השתמש במושג capacity discipline, קרי,"משמעת" וריסון בהקצאת קיבולת מושבים לטיסות. המאמר כולל תאור מעניין של האתגר המתודולוגי הכרוך בקידוד טקסט של שיחה חופשית למשתנה כמותי שכזה. על החוקרים היה ליצור כללי החלטה המאפשרים לקבוע אלו התבטאויות שקולות לשימוש במושג "משמעת הקיבולת", וזהו אתגר מורכב.

בהנתן הקידוד הזה, החוקרים בחנו את ההשפעה של התבטאויות בדבר הגבלת הקיבולת שנשמעות, נניח, ב-15 לאפריל (ומלוות את הדו"ח של הרבעון הראשון בשנה) על מספר המושבים בטיסות בחודשים מאי, יוני ויולי. הם שואלים שאלה פשוטה: נניח שבשוק תעופה מסויים (נניח, הקו בין נמל התעופה JFK בניו יורק לבין נמל או'הייר בשיקאגו) פועלות שלוש חברות תעופה מרכזיות, וכולן השמיעו לאחרונה התבטאות בדבר משמעת קיבולת בשיחותיהן עם התקשורת והמשקיעים. האם הדבר יביא לירידה בפועל בקיבולת הטיסות?

התשובה לשאלה הינה חיובית, והירידה בקיבולת נמדדת בכשני אחוזים בממוצע. זה לא נשמע הרבה, אך לאור העובדה שהשינויים "הרגילים" בקיבולת הם בממוצע בגובה של כשלושה אחוזים וחצי, מדובר בירידה משמעותית.

האם הדבר גורר גם עליה במחירים? את זה קשה יותר לחשב מאחר וקיבולת נמדדת במקטעי טיסות ישירות, ומחירי כרטיסים לרוב נקובים במונחי טיסות לא ישירות. אך החוקרים מוצאים גם עדות אפשרית לעליה במחירי הכרטיסים כאשר כל החברות המרכזיות בשוק התבטאו באופן פומבי אודות הצורך בריסון הקיבולת.

הסברים אלטרנטיביים. האם הממצאים הללו בהכרח מרמזים כי החברות משתמשות בשיחות הרבעוניות על מנת לתאם קיבולת ומחירים? בהחלט לא. החוקרים עצמם מסבירים כי לכל היותר ניתן לומר כי התוצאות עקביות עם השערה כזו. עם כל חיבתנו לאקונומטריקה, קצת קשה להוכיח האשמות כבדות באמצעות רגרסיה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? ניתן לחשוב על הסברים אלטרנטיביים שיכולים להיות עקביים עם אותו דפוס בנתונים, ולבחון את סבירותם. החוקרים מנסחים מספר הסברים אלטרנטיביים כאלו.

הסבר אלטרנטיבי אחד הינו שהדיווחים לתקשורת ולמשקיעים הינם שיקוף תמים של הכוונות של הפירמה. הפירמה חושבת שההחלטה הנכונה עבורה היא לצמצם את מספר הטיסות, מדווחת על כך, ומבצעת. על פי פרשנות זו, אין כאן ניסיון תאום עם מתחרים אלא שקיפות מבורכת. אך החוקרים מראים תוצאות נוספות שמעמידות בספק רב את ההשערה הזו.

למשל, אם הפרשנות המיטיבה הזו נכונה, היינו מצפים שגם כאשר רק הפירמה שלנו מתבטאת בנושא משמעת הקיבולת, והיריבים אינם מתבטאים באופן דומה, היא תקטין את קיבולת הטיסות שלה בפועל. אך החוקרים מוצאים שאין אפקט מובהק של ירידה בקיבולת הטיסות של החברה במקרים כאלו. זאת ועוד: לא נמצא אפקט מובהק כזה גם כאשר כל החברות המרכזיות הפועלות בקו, חוץ מאחת, מתבטאות בנושא. האפקט מודגם רק כאשר כל החברות המרכזיות הפועלות בקו מתבטאות בנושא. אם היה מדובר בסך הכל בהצהרת כוונות עצמית ובביצוע שלה, היינו מצפים לראות את הביצוע גם במקרים האחרים.

פרשנות אלטרנטיבית נוספת היא שההצהרות לא נועדו לתאם פעולות בין מתחרים אלא פשוט מבטאות מתאם בין האינפורמציה והפעולות של חברות בענף. על פי פרשנות זו, לחברות קשה לצפות באופן מדוייק את הביקוש הצפוי לטיסות ברבעון הקרוב. לרשותה של כל אחת מהן עומד סיגנל רועש בלבד בדבר הביקוש הצפוי. כאשר מספר משמעותי של מתחרים שלי מצהירים על כוונתם לצמצם היצע, אני מסיק שכולם ראו סיגנל שלילי לגבי הביקוש הצפוי. במקרה זה, סביר מאוד שאכן הביקוש צפוי לרדת. אני לומד מכך, ומקטין את היצע הטיסות שלי עצמי.

אך החוקרים מצליחים להטיל ספק משמעותי גם בהסבר אלטרנטיבי זה. בפרט, הם מראים שאין ירידה מובהקת בהיצע המושבים שלי בקו תעופה נתון בסיטואציות בהן אני לא מצהיר על כוונה כזו, אך כל המתחרים שלי מצהירים על כוונתם להפחית את הקיבולת שלהם. אם תאוריית הלמידה היתה נכונה, העובדה שכל המתחרים שלי צופים ירידה בביקוש היתה אמורה לגרום לי לעדכן את הציפיות שלי ולהפחית קיבולת בעצמי, אך דפוס שיטתי כזה אינו בא לידי ביטוי בנתונים.

לסיכום, המחקר אינו מהווה הוכחה בדבר שימוש בשיחות עם משקיעים למטרת תאום מחירים. הוא מראה כי הנתונים עקביים עם השערה כזו, ולא עם הסברים אחרים. עדיין, יתכן כי קיימים הסברים אחרים לתופעה, כך שנותרות כאן שאלות פתוחות.

השלכות מדיניות. מוקד העניין שלנו כאן הינו מחקרי. אנחנו מנסים להבין קצת יותר טוב איך העולם עובד, ולא לגזור מסקנות מדיניות נחרצות על בסיס של מחקר כזה או אחר. ובכל זאת לא נתחמק מדיון בשאלה: מה ניתן ללמוד ממחקר כזה מבחינת מדיניות? ומה ניתן לעשות עם תוצאות של מחקרים כמותיים מסוג זה באופן כללי יותר?

נתחיל מהקשר המדיניות הרגיש ביותר: אכיפה פלילית. גם מבלי להכנס לסוגיות משפטיות, ברור שלשם אכיפה פלילית נדרש רף הוכחה גבוה. רגרסיות שמראות ש"ההתנהגות עקבית עם קרטל" ממילא אינן מוכיחות התנהגות קרטליסטית, אלא מעלות אפשרות כזו. העובדה שהסברים אלטרנטיביים לאותה התנהגות אינם עקביים עם הנתונים מחזקת את השערת הקרטל, אך זו עדיין השערה.

יחד עם זאת, נתונים ורגרסיות בהחלט יכולים לתרום להליכים משפטיים. נניח לשם הפשטות שקיימות עדויות אחרות, איכותניות יותר, שמספיקות עבור בית המשפט כדי לקבוע כי התקיים הסדר לא חוקי. למשל, נניח שחתחתול התיישב במקרה על האייפון של גרגמל והעלה את השיחה עם דארת' ויידר לרשת בשידור חי, ושדי היה בכך כדי לספק עדות לקיומו של קרטל.

במקרה זה, ניתוח כמותי באמצעות נתונים ורגרסיות יוכל להשלים את התמונה על ידי כימות הנזק הכלכלי לצרכנים. האם המחירים עלו כתוצאה מההסדר בשני אחוזים, בחמישה אחוזים, או בכלל לא? זו שאלה חשובה לצורך קביעת קנסות ופיצוי לצרכנים במסגרת תביעות יצוגיות.

תפקיד לא פחות חשוב של ניתוח כמותי נוגע לפעילות של רשות התחרות. המחקר על חברות התעופה האמריקניות נכתב על ידי חוקרים בלתי תלויים מהאקדמיה שהשתמשו במידע ציבורי גלוי. אך רשויות התחרות נהנות מסמכות נרחבת לדרוש נתונים חסויים לצורך אכיפת חוקי התחרות. יש להן, לפיכך, יכולת משמעותית לבצע בעצמן מחקרים כמותיים במקרים בהם עולה חשש לפגיעה בתחרות.

ומה יכולה רשות התחרות לעשות עם רגרסיות ונתונים המצביעות על ניצול לרעה של כח שוק, או על עדות אפשרית להסדרים כובלים אסורים? היא יכולה לדרוש מהצדדים את התכתובת הפנימית שלהם, על מנת להעמיק בבחינת הכוונות והמהות. היא יכולה להכריז על מונופולים וקבוצות ריכוז. היא יכולה לתת הוראה לחברות להמנע מפעילות שבסבירות גבוהה פוגעת בתחרות (למשל, להמנע מלהתייחס ל"משמעת קיבולת" בשיחות עם משקיעים בענף התעופה).

מדובר בסט כלים משמעותי שחלק לא מבוטל ממנו אינו מתבטא דווקא בענישה אלא בהבהרת וחידוד כללי המשחק התקינים, דבר שיכול לסייע לשוק ולשחקנים הפועלים בו.

מה קורה בפועל? רשות התחרות בישראל עשתה לא מעט עבודה מבוססת-נתונים בשנים האחרונות, וזו הניבה תוצרים מאירי עיניים וחשובים לכשעצמם. אך נראה כי במקרים רבים, התוצר הסופי היה המלצה לפעולה של מישהו אחר. דו"ח על ענף הרכב הופץ כקריאה לצרכנים לשים לב לעלויות החלפים של דגמים שונים. דו"ח על ענף הביטוח הופץ כהמלצות לפעולה של רשות שוק ההון. דו"חות אחרים קראו לרפורמות במכסים ובכשרות, נושאים שגם הם אינם נתונים לסמכותה המעשית של הרשות.

בעולם של משאבים מוגבלים, רצוי למקד את עבודת הנתונים ברשות בכזו שתומכת בתחום ההגבלים, שכן זוהי הסמכות היחודית של הרשות. כתיבה של דו"חות והמלצות לא מחייבות להגברת תחרות ניתן לעשות בכל גוף מחקר או משרד ממשלתי, וחבל שמשאביה היקרים והיחודיים של הרשות יתמקדו בעיקר בכיוונים אלו. כתיבה שיטתית של דו"חות המנחים שינוי רגולטורי ניתן לרכז, למשל, בגוף כגון המועצה הלאומית לכלכלה. בנושאים אלו הרחבתי כאן.

ככל שהרשות תמקד את משאביה המחקריים באיתורם והבנתם מהותם של הסדרים כובלים, הדבר יתן גם רוח גבית לאכיפה פרטית בנושא. בפועל האכיפה הפרטית מתמקדת כיום בתביעות "מחיר מופרז" בהן נידונה הלגיטימיות של שיקולי תמחור עצמאיים של פירמה כזו או אחרת. יתכן כי נראה ערך חברתי רב יותר מפעילות שתכליתה להגביל הסדרים כובלים אסורים כדוגמת קרטל.

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.

הכותב שימש בעבר כיועץ חיצוני לרשות התחרות (בשמה הקודם "רשות ההגבלים העסקיים"). הבלוג כולל תאור של מקרים תאורטיים שאינם מהווים התייחסות או נקיטת עמדה ביחס בנוגע למקרה קונקרטי וממשי כלשהו. כמו כן אין לראות בתכני הבלוג יעוץ בשום תחום שהוא.

פורסם ב-26.12.2021. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2021