גם אם אתה סתם ציניקן, יש רגעים מיוחדים בחיים. כנס בניו יורק לכבוד המנחה האגדי שלנו, סטיב ברי, הוא רגע שכזה.

למען הסדר הטוב כדאי לציין שכולנו, תלמידי דוקטורט בתחום הארגון התעשייתי בייל, עבדנו עם שני מנחים: סטיב ברי ופיל הייל, מנחה אדיר בפני עצמו שראוי לרשימה משלו, שעוד תגיע.

התכנית של הכנס, שזכיתי לקחת חלק בועדה המסדרת שלה, מופיעה בקישור. והרשימה מוקדשת לחמישה דברים חשובים שלמדתי מסטיב.

ניו-יורק, אפריל 2025. צילום: אלון איזנברג

1. לא להתאהב במכניקה של המודל.

לפעמים אנחנו נסחפים ביופי של האותיות היווניות וקצת שוכחים שהמטרה היא לא להרשים בדאווינים מתמטיים אלא לענות על שאלה כלכלית מעניינת. שאלה מהסוג שיש לה סימן שאלה בסוף, ושאפשר להסביר אותה גם לסבא וסבתא.

2. כן להתאהב במכניקה של המודל.

לבנות מודל אקונומטרי זה כמו להרכיב פאזל. זה יכול וצריך להיות כיף. אם זה לא כיף, אנחנו כנראה עושים משהו לא נכון. ואם אנחנו לא מסוגלים לצחוק קצת ואף להסתלבט על העבודה של עצמנו, כנ"ל.

3. המודל לא חייב להיות מושלם.

הכל כפוף להנחות ויש מגבלות. אם אנחנו יכולים לענות על שאלה חשובה עם הנחות קצת יותר חלשות ממי שעשה את זה לפנינו, אז הוספנו עוד לבנה לחומה ולמדנו משהו חדש. וזה כל מה שצריך.

4. המודל כן חייב להיות מושלם.

אבל רק במובן שהוא חייב לקיים עקביות פנימית.

מודלים כופים עלינו משמעת מחשבתית. לפעמים יש פיתוי גדול להדביק על המודל כל מיני הנחות אד-הוק שלא ברור איך הן מתיישבות עם שאר המבנה. בהיותי סטודנט ניסיתי לעשות את זה לפעמים, וזה לא עבר את סטיב.

עם הזמן הבנתי שצורת החשיבה הזו היא מתנה גדולה שאסור לוותר עליה.

5. כמו כל דבר בצה"ל, מחקר אמפירי מורכב משלושה חלקים: שאלה, נתונים ומודל.

כשהם מדברים אחד עם השני זה קונצרט יפה, אבל קשה לראות מראש את כל המהלך. אז אפשר להתחיל מאחד הקודקודים של המשולש, נניח, מדאטה מעניין שמצאנו, ולנסות להשלים את האחרים במין פינג-פונג מתמשך ביניהם. בכל פעם שמתקדמים באחד הממדים, צריך לחזור ולבצע התאמות באחרים. בסוף מתקבל מחקר שנראה כאילו כל מרכיביו נוצרו במהלך מחשבתי אחד וסדור, ואינו מסגיר את המהלך הכיאוטי שהוליד אותו.

מה עוד למדנו מסטיב? המון.

יש בו מן יושרה אינטלקטואלית ואישית שקורנת ממנו. זה לא רק עניין של מחקר והוראה, אלא של רצון לעשות דברים בצורה טובה ונכונה. למשל, היה לו חשוב שהתלמידים שלו יסתדרו טוב אחד עם השני ויעזרו זה לזה.

והיו גם הרבה קטעים מצחיקים. כמו הביקור של סטיב ואשתו לורן בארץ שכלל פיקניק על שפת הכינרת שהופרע על ידי חמור(!) שהופיע מאי-שם ודרש במפגיע לקבל את האוכל שלנו.

אחרי שהפסקנו לצחוק, סטיב אמר: "למרבה הצער, אף אחד לא יאמין לנו שהארוע הזה התרחש."

אז לפחות יש לזה כעת תעוד היסטורי בבלוג.

חג שמח מהתפוח הגדול, ומזל טוב סטיב, יא מלך.

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.

פורסם ב-10.4.2025, י"ג בניסן התשפ"ה. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2025