הדרך קשתה עד מאוד, אמר העלם, ופתח לפטופ בצד הדרך.

הבינה המלאכותית כבר כאן והיא מעלה שאלות רבות. למשל, מהי הדרך הנכונה ללמוד, ללמד ולחקור בעולם בו ניתן לברוא עולמות תוכן שלמים בלחיצת כפתור, ואז לתמצת אותם חזרה לכמה משפטים בלחיצה נוספת?

לימדתי בסמסטר החולף קורס בסיסי באקונומטריקה לתואר מוסמך. אמנם לימדתי בעבר חלקים מהקורס, אך לא את כולו, ורציתי לבנות אותו השנה בצורה טובה ובעיקר להרגיש "בעלות" עליו. נקודת המוצא היתה החומר הקיים של הקורס כפי שנלמד עד היום, ולקחתי ממנו המון. אך קשה ללמד חומר שהכין מישהו אחר מבלי לחוש "בעצמות" את הניואנסים. מעבר לכך, רציתי להבין נושאים מסויימים יותר לעומק ולחבר רעיונות שונים באופן עקבי. זה הוביל אותי למקורות שונים, מספרים ועד למאמרים עדכניים.

אחד האתגרים בקורס כזה הוא לבחור את רמת ההעמקה וה"ריגורוזיות" המתמטית. אם נוכיח כל תוצאה אנו עלולים לאבד את התמונה הגדולה לטובת ים של פרטים טכניים. מנגד, התמקדות בתמונה הגדולה ללא התעמקות בפרטים עלולה להותיר תחושה של העדר בסיס והבנה שטחית. בנושא מסויים בקורס נאבקתי בדילמה הזו באופן מיוחד. המאמרים והספרים העוסקים בנושא מתארים אותו תוך שימוש במספר עצום של מושגים מתמטיים, ולא היה סיכוי שאצליח להסביר את כולם בשיעור דחוס אחד.

הישועה הגיעה ממקור לא צפוי. אי-אז כשהסטודנטים והסטודנטיות שלי היו כנראה בגן הילדים, התכוננתי לבחינה באקונומטריקה בדרך המועדפת עלי: לקחתי מחברת וסיכמתי את החומר. כמעט שני עשורים מאוחר יותר מצאתי במחברת הזו את התשובה לבעיית ההוראה הנוכחית שלי. בסך הכל כמה פסקאות, כתובות בכתב ידי, בהן הסברתי לעצמי, במילים שלי, מהי המשמעות של התוצאות המתמטיות ומדוע הן עוזרות לנו. זהו. זה כל מה שהייתי צריך כדי להכנס לכיתה וללמד את הנושא האמור מבלי להרגיש שאני מדקלם, מנפנף בידיים, מבלף וכו'.

להיות צעירים זו עבודה קשה. צריך לבנות עתיד וגם לשרוד ולמצות את ההווה. זה נכון לסטודנטים וסטודנטיות שרוצים להצליח בלימודים לצד אתגרי פרנסה ומילואים. זה נכון לחוקרים שצריכים לפרסם כדי לשרוד. תחושת "החשש להחמיץ" מנקרת, וכשנקרית בדרכנו טכנולוגיה שעוזרת לנו להספיק יותר בזמן נתון, טבעי להשתמש בה.

בסידרה "רמזור" גילה חפר טכנולוגיה בשם "שרגא," עמית לעבודה שכששולחים לו מייל ומבקשים ממנו לבצע משימה מסויימת, הוא מבצע אותה מיד. עבור סטודנט בן ימינו, הבינה המלאכותית היא שרגא. המחשבה לשבת ולקרוא מאמר או לסכם חומר במו ידינו עלולה להיראות מוזרה ודינוזאורית-משהו בשעה שניתן לבקש משרגא לספק לנו תקציר מנהלים.

אצל דוקטורנטים ודוקטורנטיות, כמו גם חוקרים צעירים אחרים, הבינה המלאכותית משחקת תפקיד קצת אחר. המירוץ קשה והשעון מתקתק. הפיתוי אינו לבקש משרגא לכתוב מאמר ולחזור לפילאטיס, אלא להפעיל צבא של שרגאות וירטואליים, המכונים "סוכנים," שיבצעו עבורנו בדקות את מה שבעבר היה לוקח שנים של עבודה שחורה. מבניית בסיס נתונים ועד לתכנות או הפקת פלט נהיר ואלגנטי שניתן להכניס מיד לתוך מאמר או מצגת.

כשהתחרות על משרות אקדמיות וקידומים קשה, יתכן שאנשים מרגישים שהם חייבים לעבוד כך כדי לתת פייט ולהשאר בקצב. שלל השרשורים ברשת בהם חוקרים מספרים על המצגות המופלאות שיצרו לקורס בכמה דקות של עבודה, או על האופן המדוייק בו הם מפעילים את צבא השרגאות במחקר אמפירי, כנראה תורמים ללחץ. כך מתרחב המעגל. תן לשרגאות ללכת במקומך ולייצר דפי זהב ששרגאות אחרים יקראו עבור אנשים אחרים.

הרשת מלאה לאחרונה בתאור היכולות של "קלוד קוד," כלי בינה מלאכותית המאפשר למפתחי תוכנה לבנות פרוייקטים שלמים מבלי לכתוב קוד בעצמם, ולהתמקד בפיקוח ובקרה. הכלי מאפשר להפעיל "סוכנים" המבצעים פעולות שונות במקביל במידה מדהימה של עצמאות ובקצב שיא. אך מה שהתחיל ככלי למפתחי תוכנה הפך לכלי לארגון וניהול עבודה באופן כללי. קראתי בשבוע שעבר פוסט בו הוסבר לאנשים בתת-התחום הספציפי שלי, הנושא את השם המסתורי "ארגון תעשייתי אמפירי," כיצד להשתמש בשילובים של קלוד קוד וצאט ג'יפיטי כדי לבצע פרויקט מחקרי שלם. משלב התכנון והגדרת השאלה, דרך בניית בסיס הנתונים וכלה בתכנות, ניתוח וכתיבה.

באופן אישי אני לא מתכוון לאמץ את ההמלצות האלו. קלוד הוא חבר יקר, ושמור לו מקום של כבוד על אחד משני המסכים שלי. אני פונה אליו כשאני נתקע עם משהו שבעבר הייתי צריך לבלות שעות כדי לנסות לפתור. הרצת הקוד מחזירה הודעת שגיאה? המסמך לא מתקמפל? שכחתי איך קוראים למושג מתמטי מסויים? יש קלוד. הוא באמת מאיץ את העבודה שלי, אבל העבודה שלי היא לא העבודה שלו, לא לא.

אין שום סיכוי שאכנס לכיתה עם תוכן שהוא הכין עבורי. אני מכין בעצמי, וכשאני מסיים, אני יודע מה אני רוצה להגיד וכבר פחות צריך את החומר שהכנתי כי הוא בראש.

אין שום סיכוי שאתן לקלוד לכתוב עבורי מאמר או אפילו לשפר ניסוח. ההתמודדות עם הכתיבה מכריחה אותי להבין מה אני רוצה להגיד, וקריאה חוזרת והגהות חוזרות הן חלק מהתהליך, ואולי החלק היפה שלו. אני בטח לא הולך לתת לו לכתוב בשבילי רשימות בבלוג הזה או ציוצים ברשת כי כל הפואנטה היא להינות מהכתיבה הזו, גם ובעיקר כי היא לא מקצועית והדוקה.

אין שום סיכוי שקלוד יכתוב עבורי את הקוד שאומד מודל של תחרות בשווקים. אני כותב אותו בעצמי כי אני צריך להבין כל פרט בעבודה שלי. למעשה, זו העבודה שלי. כשאני נתקל בבעיות טכניות משעממות, זה נהדר שיש קלוד. אך כשאני נתקל בבעיות מהותיות במחקר שלי אני הופך לחוקר טוב יותר. כשאני מתקשה ללמד משהו אני הופך למורה טוב יותר. זה קורה כי אני לא עושה מיקור חוץ לחלק המהותי של העבודה. לפעמים זה אומר שעובר עלי יום שלם שבסופו אני מרגיש שלא השגתי דבר.

להגיד לקלוד לבנות דברים בעצמו זו חוויה מדהימה. עשיתי זאת לאחרונה כדי לבנות אתר אקדמי חדש בשעתיים וגם כדי לבנות עם הילדים שלי משחק מחשב על פי רעיונות שלהם. לראות את קלוד משרשר שורות קוד ומגיע תוך שניות לתוצאות זה מדהים. אין לי שאיפות להיות בונה אתרים או יצרן של משחקי מחשב ולכן הגיוני לעשות מיקור חוץ למשימות כאלו. אבל כשזה מגיע לעסקי הליבה שלי, הוא מקבל ממני גישה מוגבלת ולא מעבר לכך.

טוב זו לא חוכמה, תגידו. אתה פרופסור-חבר עם קביעות ויכול להרשות לעצמך להתבחבש עם דברים על חשבון הציבור, בזמן שאחרים צריכים לתקתק עבודה. האמת היא שהקביעות לא מגנה מעבודה קשה. ככל שמתקדמים מקבלים תחומי אחריות נוספים, מעריכה בכתב עת להנחיית סטודנטים וחברות בועדות. הצורך בפרודוקטיביות לא מוקל, אלא מחריף.

דווקא בגלל זה, אני מציע בעיקר לאנשים צעירים ממני לאמץ את הבינה המלאכותית בגבול הטעם הטוב, ולא להאציל יותר מדי משימות לשרגאות. לקרוא מאמרים. לכתוב סיכומים ומודלים. להתעקש להבין. לפנות לעזרה כשצריך, אבל לעשות את העבודה בעצמכם. למה? כי זה הזמן שלכם לעשות את זה. עוד מעט תהיו גדולים ותתגעגעו לזה.

הזמן של סטודנטים לתואר ראשון, שני או שלישי הוא זמן יקר. אבל גם אם נדמה לכם שאתם קורסים תחת עומס המשימות, אל תמהרו לאמץ "כלי פרודוקטיביות" שבאו לעולם כדי להאיץ פיתוח של כתיבת תוכנה בתאגיד כלשהו.

אתם לא עובדים בתאגיד, אלא בפיתוח ההון האנושי שלכם. אתם לא מנהלים, אז אל תבקשו תקציר מנהלים. אתם לא צריכים אייג'נטס, אלא אייג'נסי. זה צריך להיות שלכם.

הזמן שלכם כסטודנטים וסטודנטיות הוא זמן שלא יחזור. זה לא זמן לתקתק אלא להתעמק. לקרוא, לכתוב ולשכתב. כשזה קורה במילים שלכם ומתוך המאבק שלכם, זה שלכם. הדפים המצהיבים במחברת שלי מהדוקטורט לא נמצאים שם כדי שאחזור ואקרא בהם. למעשה לא הסתכלתי בהם המון שנים ואני לא צריך, כי רוב מה שכתוב שם מוברג למוח שלי. לא יכולתי לשאול את קלוד, כי הוא לא היה קיים כשהייתי סטודנט. אם הייתי שואל אותו, הוא היה יודע את התשובה ואני הייתי שוכח אותה אחרי שתי דקות.

בעולם שבו ניתן לגשת לכל מידע בלחיצת כפתור, המשאב במחסור הוא מה שיש לנו בין האזניים. ידע, הבנה, חשיבה, היכרות אינטואיטיבית ובלתי אמצעית עם נושאים כאלו ואחרים הופכים להיות הנכס הנדיר. ככל שמתקדמים בחיים עומס המשימות גובר. אז אם אתם רק יכולים, קחו אותו לאט את הזמן, ותבנו את היכולות האלו עד כמה שניתן. יש אתגרים כלכליים, יש מילואים והמון דברים. זה לא אפס או אחד, וכמה שתעשו יותר בעצמכם, תפיקו יותר.

לחלק עצות זה יפה. אבל האמת היא שהאחריות לכך שסטודנטים וסטודנטיות יקבלו את מה שהם צריכים היא בכלל עלינו, חברי הסגל. איך ללמד בעידן של בינה מלאכותית זה כבר נושא רחב מדי לרשימה הזו. הפתרון שלי הוא לבסס את עיקר הציון על בחינה כתובה בכיתה עם חומר סגור. זה מתמרץ למידה ושליטה בחומר כי בבחינה אי אפשר לשאול את קלוד מה התשובה. וזה מאפשר לי לעודד תלמידים להשתמש בבינה מלאכותית אם הם נתקעים בהכנת תרגיל תכנות שנתתי להם, כפי שעשיתי בסמסטר הזה, מבלי שכולם יקבלו מאה בקורס.

הבחינה כוללת שאלות פתוחות ואני בודק אותה בעצמי. היא כוללת סעיפים קלים יותר וקלים פחות. במהלך הסמסטר אני נותן לכיתה מטלות בית, מקריאת מאמרים והכנת דו"חות ועד לתכנות וביצוע ניתוח אמפירי ואנליטי. הקרדיט המצטבר עליהן יכול להגיע לכעשרים אחוז מהציון. מי שיוציא משימה כזו למיקור חוץ יחסוך קצת זמן, אך יעבוד קשה יותר אחר כך כדי להבין את החומר ברמה שנדרשת בבחינה, שהיא לכל הפחות שמונים אחוז מהציון.

אני מוצא שהשיטה הזו עובדת עבורי כעת. אבל הכל נכתב מתוך זוית אישית ואולי תלויית-תחום. יתכן שבתחומים אקדמיים אחרים לא ניתן לוותר על עבודות כתובות או שבחינה כתובה אינה אפקטיבית. יתכן שכשלומדים לתכנת צריך ללמוד גם להשתמש בסוכנים. אני לא מתיימר לדעת איך צריך ללמד בתחומים אחרים, ואפילו לא מתיימר לדעת איך צריכים אחרים ללמד בתחום שלי. מה שעובד עבור האחד לא בהכרח עובד עבור האחר. אני יכול רק לספר מה עובד עבורי, ולקוות שהשרגאות שקוראים את הרשימה הזו יפיקו ממנה משהו בעל ערך.

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.

פורסם ב-17.1.2026, כ"ח בטבת התשפ"ו. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2026