החורף הגיע לסקטור התוכנה, או לפחות למניות החברות הציבוריות בתחום זה, ששוויין נחתך לאחרונה בחדות. ההסבר המוביל לכך הוא ההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית. ברשימה זו ננסה לתת סימנים בכוחות הכלכליים מאחורי המהפכה, ובהשפעתם על מבנה השוק ועל כוחן של החברות הפועלות בו.

שינוי טכנולוגי. על פניו ניתן לתהות כיצד שינוי טכנולוגי שמפחית דרמטית את העלויות שלך יכול לפגוע בך. בעולם הישן, כלומר זה שהכרנו עד לפני שתי דקות, צוואר הבקבוק לפיתוח תוכנה היה גיוס של כח אדם אנושי, ועלויות השכר היוו חלק ניכר ממבנה העלויות. הזמינות של כלי בינה מלאכותית ובפרט של "סוכנים" לכתיבת קוד מאפשרת כעת למספר מצומצם של מפתחים מנוסים ליישם בזריזות תהליכים שדרשו בעבר כח אדם ניכר והשקעת זמן ניכרת.

אלו אמורות להיות חדשות טובות, ובקירוב ראשון, הן אכן כאלו. הבינה המלאכותית היא התגלמות של General Purpose Technology: טכנולוגיה לשימוש כללי המאיצה את הפריון וההתקדמות הטכנולוגית על פני תחומים כלכליים רבים. כמו מנוע הקיטור או המכונות התעשיות של המאה ה-19, הבינה המלאכותית צפויה לשמש כמנוע צמיחה לא רק דרך הפחתת עלויות פיתוח התכנה, אלא גם על ידי הגדלת הביקושים לשירותי תכנה.

הדינמיקה הזו מזינה ציפיות גבוהות, מכפילים גבוהים ומסכים ירוקים, וחווינו לא מעט מזה בשנים האחרונות. אך גלומה בה גם ירידה דרמטית בעלויות הכניסה לתחומים רבים. ניקולס בוסטמנטה כתב לאחרונה מאמר מצוין ברשת X המתאר את השינוי הטקטוני בתחום התוכנה ה"וורטיקלית" (קרי, חברות המפתחות פתרונות תוכנה לתחום מסויים כגון שירותים משפטיים, רפואיים וכו'). ניקולס שיחק תפקיד משמעותי בחברה כזו, וכעת פועל מהצד השני כיזם שמעוניין להקים חברות "רזות" מבוססות בינה מלאכותית שיכולות לעשות את את מה שעושים הלוויתנים, אך בעלות נמוכה בהרבה. התחזית שלו שומטת לסתות: הוא צופה שתחומים רבים הנשלטים כיום על ידי שניים-שלושה שחקנים משמעותיים יחוו כניסה של מאות שחקנים חדשים.

האם הוא צודק? כפי שנראה, זו שאלה קשה. אך מה שמעניין מאוד במאמר של ניקולס הוא הניסיון לקטלג תחומי פעילות שחסינים יותר ופחות לכניסה מאסיבית כזו. כך למשל, חלק מחסמי הכניסה לוורטיקלים נבעו מהעלות הגבוהה של השידוך בין ידע מקצועי (מה עורכי דין צריכים ממנוע חיפוש לפסקי דין) לבין ידע טכנולוגי (כיצד לבנות מנוע כזה). חסמים אחרים נבעו מכך מעלויות מעבר של הלקוחות עצמם, שפיתחו הרגלי שימוש בממשק של חברת תוכנה מסויימת. החסמים האלה כנראה חלשים בהרבה כעת.

השידוך בין ידע מקצועי לבין זה הטכנולוגי פשוט היום מאי פעם. החברות שניקולס מקים עכשיו שוכרות אנשי מקצוע כדי שאלו יתארו בשפה טבעית ופשוטה מה הם צריכים, והבינה המלאכותית בונה את התוכנה המבוקשת במהירות. כמו כן, הבינה יוצרת ממשקים בהם המשתמש עצמו מקליד את בקשתו בשפה טבעית ("ספק לי ציטוטים של פסקי דין משמעותיים בנושא Y בשנים 1980-2000") ואינו "נעול" עוד להרגלי שימוש שנבנים במשך שנים של ניסיון, התמחות והיכרות עם שדות ומושגים יעודיים.

לצד זה, ניקולס מתאר חסמי כניסה שהבינה המלאכותית אינה מביסה בנקל. חברה שיושבת על השיבר של נתונים איכותיים ויחודיים נמצאת בעמדה טובה יותר מחברה שהתמקדה בהנגשת נתונים שאינם בבעלותה הבלעדית. חברה שמטפלת בתשלומים ועסקאות, או ששירותיה נדרשים על מנת לעמוד בדרישות רגולטוריות, אף היא תהיה מוגנת יותר שכן קשה ללקוחות להחליף אותה מבלי לחוות שיבוש משמעותי בפעילותם.

חברות כאלו לא רק מוגנות יותר מערעור מעמדן על ידי הבינה המלאכותית, אלא צפויות להינות מהצד המיטיב שלה: הן תוכלנה לספק שירותי תוכנה מתקדמים יותר, בעלות נמוכה יותר, תוך שימור ואף העצמה של נתח השוק שלהן. כל זאת אליבא דניקולס.

חורף אמיתי. וינה, פברואר 2026. צילום: אלון איזנברג.

עלויות אקסוגניות ואנדוגניות. דרך אחת לבחון את התובנות של ניקולס מזוית מעט ביקורתית היא להפריד בין חסמי כניסה המוכתבים על ידי הטכנולוגיה, לבין כאלו שעשויים להתפתח כתגובה לתמורות הטכנולוגיות והעסקיות. אבי האבחנה הזו הוא הכלכלן ג'ון סאטון שכתב אודותיה ספר קלאסי שהשפיע רבות על החשיבה בנושא.

חסם כניסה המוכתב על ידי הטכנולוגיה (חסם "אקסוגני") משמש כהסבר בסיסי לכך שענפים מסויימים הינם ריכוזיים, בעוד שאחרים תחרותיים יותר. ענף השבבים הינו ריכוזי מטבעו בשל העלויות השקועות הכבדות הדרושות כדי להקים פס יצור לשבבים. העלויות הללו כה כבדות עד שיצרן שבבים יכול להיות רווחי רק בהיקף פעילות גבוה המאפשר להחזיר את ההשקעה הראשונית. בקיצון, תופעה כזו מכונה "מונופול טבעי" ומתארת מצב בו רק שחקן אחד יכול לשרוד בשוק, לא בשל רגולציה שחוסמת כניסה אלא בשל חוסר ההתכנות הכלכלית של קיום תחרות בהנתן הטכנולוגיה ומבנה העלויות שהיא מכתיבה.

הרבה ממה שניקולס מתאר הוא צניחה דרמטית בעלויות השקועות המוכתבות על ידי טכנולוגיה. השימוש בסוכנים במקום בעובדים אנושיים, היכולת לתאר דברים בשפה טבעית ולקבל ממשק מוכן-לעבודה, כל אלו פורצים את הדרך ומקנים זכות קיום כלכלית לעשרה או עשרים שחקנים (או, על פי חזונו של ניקולס, 300) היכן שקודם יכלו להתקיים שניים.

בתחומים בהם העלויות הטכנולוגיות-אקסוגניות משמעותיות, הפרדיקציה להגברת התחרות נשמעת נכונה, במיוחד בשידוך עם פרדיקציה נוספת שתיארנו בראשית הרשימה: הצמיחה בגודל השוק. כאשר היקף הפעילות המינימלי הנדרש לפעילות רווחית (minimum efficient scale) יורד, ובמקביל יש יותר פעילות וביקושים בתחום, אנו צפויים לראות מבנה שוק מבוזר יותר.

התרחיש היותר מורכב נוגע לחסמי כניסה "אנדוגניים," כלומר, כאלו שהחברות יכולות ליצור באמצעות השקעות. כאן התרחיש עשוי להתהפך: הצמיחה בהיקף הפעילות לא תיצור מקום לשחקניות נוספות אלא תתמוך בדינמיקה של "הסלמה" בה השחקניות המשמעותיות בתחום תבצענה השקעות עתק, וההשקעות הללו יגדילו מאוד את היקף הפעילות המינימלי הנדרש להשרדות בתחום. ההשקעות עשויות להגן על החברות הללו מפלישת הזומבים ומאיבוד כוח השוק שלהן, והן עשויות להיות טכנולוגיות, להתמקד בתחומי הפרסום והשיווק, בבניה של ערוצי הפצה, ועוד ועוד.

בעולם שמתאר ניקולס, בהעדר חסמי כניסה משמעותיים ראשוניים (לדוגמה, נתונים בלעדיים, או מכשול רגולטורי), התחום יוצף במאות שחקנים. אך בעולם בו חסמי הכניסה מתפתחים באופן דינמי באמצעות השקעות, נוצרות אפשרויות נוספות. הפרדיקציה של ג'ון סאטון היא שכאשר העלויות החשובות הן "אנדוגניות" מטבען, צמיחה בגודל השוק לא תביא למבנה מבוזר יותר, אלא להיפך: לשימור (או אף העצמה) של מבנה ריכוזי עם שחקנים מעטים.

מהיכן יכולים להגיע חסמים כאלו? ניקולס מתאר עולם בו לקוח שנהג לרכוש חבילת שירותי תוכנה מספק מסויים יטה לפרק אותה ולרכוש את מרכיביה האינדיבידואליים מספקים שונים ומגוונים. אך לשם כך יש להניח שהלקוח יהיה מוכן "לקחת צ'אנס" ולהחליף שירות מוכר ומוכח בכזה המוצע על ידי חברה רזה מבוססת בינה מלאכותית. מעבר כזה דורש אמון, ובניה של אמון עולה כסף. אך עוד לפני כן, צריך שהלקוח בכלל יהיה מודע לחברה הרזה שלי ולשירות שהיא מציעה.

החברה הותיקה והמוכרת יכולה לבצע השקעות עתק בשיווק והפצה, לדאוג לתמיכה הרבה יותר הדוקה בלקוח מבעבר (כולל לשלוח עובדים שלה לעבוד ישירות באתר הלקוח ולפתור בעיות בזמן אמת) וכו'. בתנאים כאלו, יהיה קשה בהרבה לספק חדש לחדור את החומה ולרכוש את תשומת הלב והאמון של הלקוח.

השקעות אחרות עשויות לגעת בדיוק בנקודות עליהן מצביע ניקולס. חברה ותיקה יכולה להשקיע סכומי עתק ביצירת בסיסי נתונים יעודיים, ובהגבלת הגישה אליהם. מהיכן יגיעו נתונים כאלו? מבסיס משתמשים קיים גדול, או מבניית מערכות יחסים ורכישה של נתונים שאינם פומביים. וכמובן, ניתן "להשקיע" בחסמים רגולטוריים. החששות בנוגע לפרטיות ובטיחות בשימוש בבינה המלאכותית הינם קרקע פורה לדרישות רגולטוריות מחמירות, שמי שיעצב אותן הם השחקנים הדומיננטיים עצמם.

הרשויות הרגולטוריות שאנו מכירים היום, מה-FDA ועד לרשויות להגנת הצרכן, נולדו בראשית המאה העשרים על רקע התיעוש המוגבר והיכולת המוגבלת של הצרכן לדעת מה שמו לו בצלחת. חששות רבים ומובנים התעוררו ביחס לתנאי היצור של בשר שהגיע ממפעל בשיקגו ולא מחווה מקומית בה ניתן "לראות בעיניים" את חומרי הגלם. אנלוגיה עדכנית עשויה להתקיים ביחס לתוצרי בינה מלאכותית. האם ארצה לקבל החלטות על בסיס המלצת סוכן בינה המלאכותית בלי לדעת באופן שקוף מהם הנתונים ששימשו כבסיס להחלטה?

חששות כאלו יכולים להגביה את חסמי הכניסה בפני החברות הרזות והרעבות. וממש כמו בתחילת המאה העשרים, חששות לגיטימיים והפחדות שווא ישמשו כאן בצוותא.

אז למה ככה? אם נרכז את התובנות לעיל, נגיע למסקנה שמהפכת הבינה המלאכותית לא צפויה להשפיע על תחומי תוכנה שונים, או על חברות שונות, בצורה אחידה. חלקן עשויות להתחזק, אחרות להיחלש. אז למה השוק שוחט לאחרונה את כולן בלי רחמים? זו שאלה ראויה למומחים לשוק ההון, שעבדכם אינו נמנה עליהם.

יתכן שיש הצדקה כלכלית להנמיך ציפיות ולדרוש מכפילים נמוכים יותר באופן גורף לאור אי הודאות. יתכן שנדרש תיקון אחרי עליות חדות. יתכן שאנו בשלב מוקדם מדי בארוע כדי לנתח בצורה טובה מי לשבט ומי לחסד. בקיצור, יכול להיות שאולי. כרבים בקרב ישראל והתפוצות, גם לי יש כסף שמושקע בשוק ההון, כולל בחברות תוכנה. למען הסר ספק, אני לא מוסמך ולא יכול לתת המלצות השקעה, מלבד להשקיע בזוגיות, ולהקריא ספרים לילדים. אין לי מושג מה יקרה למניות, תעשו את המחקר שלכם, ולמען השם, אם אתם כבר הולכים להקשיב למישהו בנושא, עדיף שזה לא יהיה פרופסור.

אם נשים בצד את עניין ההשקעות, הדבר האחד שנראה לי ברור הוא שהבנת הדינמיקה הכלכלית יכולה לתמוך בהחלטות כלכליות נכונות ככל שמידע נוסף יחשף. היא יכולה לעזור לחברות להבין מהם חסמי הכניסה האמיתיים שמגינים עליהן, והיכן הן חשופות. היא יכולה לעזור לנו להסתכל לא רק על היקף השקעות ההון (capex) שמבצעות ענקיות הטק, אלא על המהות והאופי של ההשקעות האלו. אלו השקעות יוצרות שיברים חדשים, ומאפשרות לחברה לשבת עליהם, ואלו מהוות השקעות פרועות בגדר יריה באפלה? לבסוף, הניתוח הכלכלי יכול לעזור לבנות רגולציה טובה יותר ולהבחין בין חסמים רגולטוריים הדרושים להגנה על הציבור, לעומת כאלו שתכליתם למנוע תחרות.

פורסם ב-21.2.2026, ה באדר התשפ"ו. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2026

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.