כלכלה מעולם אחר: מה למדנו בסן דייגו?

שקיעה בסן דייגו, ינואר 2020. צילום: אלון איזנברג

סן דייגו, ינואר 2020. בפינה הדרום-מערבית של ארה"ב, על הים, מסתיים עוד יום של מושבים אינטנסיביים בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לכלכלה. בין המלונות והגלים רוחש לו ערב-רב של דמויות שמישהו כמו המינגווי כבר היה יודע מה לעשות איתן. דוקטורנטים עוטי חליפות, שבאו לכאן להתראיין למשרות הנחשקות באוניברסיטאות המחקר, משוטטים להם בין חסרי בית מוזנחים. אלו גם אלו מוקפים במאסה גדולה של כלכלנים שבאו לכאן לעבוד: כלומר, להציג מחקר, להתדיין, להתעדכן ולסיים את היום במרטיני עם החבר'ה.

ההצגה הגדולה הזו נודדת מינואר לינואר בין ערים גדולות בארה"ב. המהות אינה משתנה. אך קשה לטעות במסר שביקשה האגודה האמריקנית לכלכלה להעביר כאן: אל מול הטענות כי המקצוע הוא מועדון סגור ופריבילגי, ביקשו השנה להראות רצון אמיתי ליצור מועדון פתוח ומכיל יותר. יעיד על כך הפרופיל הגבוה לו זכו כאן בסן דייגו דיונים בפערים המגדריים והגזעיים במקצוע, וסדנאות שהוקדשו לחניכה ו"מנטורינג". כך גם הניסיון לייסד פורום אינטרנטי "נקי" כתחליף לפורום האנונימי שיצא לשמצה. בינתיים, השטח לא מחכה להנחיה מלמעלה: חוקרים מכל קצווי שרשרת המזון מייצרים מחקר ביקורתי מאוד כלפי מוקדי כח באשר הם, ומקבלים בכנס הזה את הבמות המרכזיות. הנוף האנושי בחדרי הדיונים מגוון מאוד. שום דבר מזה לא באמת חדש, אך משהו במינונים נותן את התחושה שהזמנים אכן משתנים.

לענייננו: מה חדש במחקר מבנה השווקים? גם כאן ניתן לראות רוח חדשה. התחום שזכה בעבר לגנאי מבודח על יכולתו לייצר מחקר אינטנסיבי, ממאה זוויות שונות, של ענפי היוגורט והקטשופ, סיפק כאן מפגן כוח מרשים. כלכלני התחום הציגו כאן מספר לא קטן של עבודות התוקפות באופן ישיר את הנושאים החמים של מערכת הבחירות בארה"ב 2020: ריכוזיות, מונופולים וכח שוק. הכלי המרכזי מוסיף להיות ניתוח אקונומטרי ממוקד של ענף נתון (ואכן נסקור למטה עבודות העוסקות בבירה, רכב, שירותי דיאליזה ותרופות). הדגש הוא על השפעתם של מיזוגים על אופי התחרות בענפים כאלו.

נסתפק כאן בסקירת שניים מהמושבים הרלבנטיים. התחלנו ביום שישי עם מושב שעסק ב"פרספקטיבת ארגון תעשייתי על בעלויות צולבות ושולי רווח" (כותרת שזכתה לתגובות מצחיקות בטוויטר בסגנון "מה כבר יש לכלכלני ארגון תעשייתי לומר בנושאים האלה?"). במושב זה הוצגו מספר עבודת הנמצאות בתהליך ומנסות לשפוך אור על סוגיות אלו.

כריס קונלון (חבר טוב של עבדכם עוד מספסל הלימודים) הציג עבודה החוקרת את האפקט התחרותי של בעלות משותפת: המצב בו קרן נאמנות (או פנסיה) רוכשת נתחים נכבדים מחברות שאמורות להתחרות זו בזו. על פניו, מצב זה עלול ליצור תמריץ להפחית את עצמת התחרות על מנת לקרב את הענף לתוצאה פחות תחרותית שתמקסם את הערך עבור קרן הנאמנות. כריס וחבריו חקרו את הנושא אמפירית בענף דגני הבוקר ולא מצאו עדות לאפקט כזה. אך כמו כל העבודות האחרות במושב זה, זוהי עבודה בתהליך ונחכה לראות את גירסתה הסופית.

צ'ארלס מורי הציג עבודה העוסקת בהתפתחות כח השוק בענף הרכב בעשורים האחרונים. הממצאים העיקריים: הריכוזיות ירדה והמחירים עלו…לא בהכרח הצירוף האינטואיטיבי שהיינו מצפים לראות. החוקרים מזהים שעליית המחירים נובעת מגידול בעלויות הייצור. אך מדוע העלויות עולות? האם הדבר נובע משיפור באיכות הרכבים (טוב) או מהדרדרות ביעילות הייצור (לא טוב)? הנתונים נראים עקביים יותר עם האפשרות הראשונה. אז אם להאמין לתוצאות הראשוניות שהוצגו, בסה"כ ההתרחשות נראית עקבית עם עליה בעצמת התחרות שדחפה את היצרנים לשפר את המכוניות באופן שתומך ברמת המחירים.

דאבש ראוול הציג עבודה מתודולוגית-אקונומטרית העוסקת בגישה לאמידת שולי הרווח של חברות מתוך התמקדות בפונקציית היצור של הפירמה. דאבש חשף פגמים לא מבוטלים במתודולוגיה הזו והציע דרך יפה לתקן אותן. העבודה שלו נראית כמו תמרור אזהרה בוהק למדי: בשנים האחרונות ראינו כמה עבודות שהתבססו על המתודולוגיה הזו כדי לתעד עליה דרמטית במרווחים בכלכלת ארה"ב…אולי כדאי לחזור ולבדוק מחדש את האומדנים הללו לאור העבודה של דאבש. לסיום, גם עבדכם הציג במושב זה עבודה החוקרת את תפקידן של האינטראקציות בין שווקים (multimarket contact): כיצד תרחיש בו אותן פירמות מתחרות זו בזו על פני מספר ענפים משפיע על עצמת התחרות? הניתוח האקונומטרי שלנו נמצא עדיין בעיצומו, לכן התמקדנו בהצגת המתודה ולא בתוצאות סופיות.

אחרי ליל קריוקי (כן, כן) התכנסנו בשבת בבוקר, מג'וטלגים והפוכים יותר מאי פעם, למושב מרתק בנושא "מדיניות הגבלים ומיזוגים: עדויות אמפיריות חדשות". כאן השתחררו הניצרות. טום וולמן הציג מחקר אודות מיזוגים המתרחשים "מתחת לרדאר": אלו שאינם מתחייבים בדיווח וקבלת אישור מהרשויות האמריקניות מאחר והיקף העסקה אינו חוצה רף מסויים שנקבע בחוק.

טום מתמקד בתחום טיפולי הדיאליזה והממצאים שלו מטרידים למדי: ראשית, מיזוגים הפטורים מחובת הדיווח והאישור מסבירים את מרבית העליה בריכוזיות בענף זה. הדבר נובע מכך שהשוק לשירותי דיאליזה הוא מקומי: אנשים אינם יכולים לנסוע מאות מיילים עבור שירות שכזה. כך, גם רכישה של מרפאה "קטנה" יחסית, שאינה חייבת בדיווח ואישור בשל היקף העסקה המצומצם מבחינה כספית, יכולה להעביר שוק מקומי ממצב דואופוליסטי למונופוליסטי. שנית, מיזוגים אלו פוגעים באיכות השירות לו זוכים המטופלים.

ג'ודי שבאלייה היתה המתדיינת של טום (כלומר, עליה הוטל להגיב על עבודתו) והעלתה שאלה מעניינת: האם הירידה באיכות נובעת מהירידה בלחץ התחרותי, או שמא ישנן רשתות גדולות שמראש "מתמחות" במתן שירות גרוע בעלות מינימלית והן פשוט בולעות את הקטנות יותר? נמתין לגרסאות עתידיות של המחקר המעניין הזה כדי ללמוד יותר.

מאט וויינברג הציג עבודה המתעדת התנהגות על-תחרותית בענף הבירה. מאט וחבריו הציגו מודל בו אחת החברות "מובילה" את השוק על ידי הכרזה שנתית על העלאת מחירים, ויתר החברות מחרות-מחזיקות אחריה. כך פותרות החברות את בעיית התיאום ומצליחות לעקר את עוקצה של התחרות. הם מציגים עדויות אמפיריות התומכות בטענה כי דפוס כזה אכן מתנהל בענף המדובר.

פלוריאן אדרר, כלכלן בחסד ולא פחות חשוב, אחד מהמארגנים של ערב הקריוקי, הציג מחקר אודות התופעה שזכתה לכינוי killer acquisitions: מצב בו חברה גדולה רוכשת סטארט-אפ קטן, לא על מנת לשלב את הטכנולוגיה שלו בזו שלה באופן יעיל, אלא על מנת "לקבור" את הטכנולוגיה שלו. מדוע? על מנת להנציח את הדומיננטיות של הטכנולוגיה המקורית שלה. הנושא מסקרן במיוחד בענפי הטכנולוגיה בהם חברות כפיייסבוק וגוגל רוכשות סטארט-אפים בקצב בו הורים לילדים קטנים מקנחים אפים.

אך פלוריאן התמקד בענף הפארמה בו נוח יחסית לזהות את האפקט אמפירית: לתרופות המפותחות יש התוויות ברורות, ולכן קל יחסית לזהות את המידה בה הטכנולוגיה של החברה הקטנה חופפת מבחינת השימושים שלה את זו של החברה הגדולה. נוסף על כך, בענף התרופות ישנן אבני דרך ברורות לאישור תרופה חדשה, וקל יחסית לראות מהו קצב ההתקדמות בפיתוח הטכנולוגיה של החברה הנרכשת לאחר הרכישה – כלומר, לבדוק האם החברה הרוכשת "הורגת" את ההמצאה החדשה, או מפתחת אותה.

פלוריאן ושותפיו מציגים עדות רובסטית מאוד לאפקט הבא: ככל שהטכנולוגיה של הפירמה הנרכשת "מאיימת" יותר על השוק של הפירמה הרוכשת (קרי, חופפת יותר את השימושים שלה), קטן הסיכוי שהפרוייקטים שלה יתקדמו ויבשילו לכדי תרופה מאושרת FDA. הדפוס הזה עקבי עם התרחיש לפיו מטרת הרכישה היתה "לקבור" את הטכנולוגיה הנרכשת.

כמובן שלמחקר כזה יש השלכות מדיניות ניכרות: חלק ניכר מן הרכישות מסוג זה עוברות אף הן "מתחת לרדאר" בשל ההיקף הכספי הצנוע יחסית של העיסקה. יתכן שעל הרשויות לבדוק עסקאות כאלו בתשומת לב גדולה יותר מכפי שעשו עד כה.

ניתן להמשיך עוד ועוד אך נראה לי שהנקודה ברורה: אנו נמצאים בעידן מסקרן מאוד עבור תחום מבנה השווקים והארגון התעשייתי. עידן שבו תאוריה מתחברת לכלים אמפיריים על מנת לבחון את האופן בו שווקים מתפקדים. זה מסקרן אינטלקטואלית, וזה חשוב מבחינת מדיניות. אפילו אם כמה מטופלי דיאליזה יזכו לטיפול טוב יותר בזכות עבודתו של טום וולמן, זה כבר עולם ומלואו.

הדובדבן שבקצפת בכנס מבחינתי היה דווקא פאנל שעסק בשאלה: מהם האתגרים המרכזיים של תחום האקונומטריקה במאה ה-21? בזה אחר זה עלו לבמה אול-סטארים אמיתיים, שלא לומר גיבורים נערצים על תלמידי האקונומטריקה לדורותיהם, וחלקו את השקפותיהם בנושא. הבלוג הזה מתמקד במחקר שווקים ולאו דווקא באקונומטריקה, אבל מה שנאמר שם רלבנטי מאוד גם לעניינינו. בלי נדר אנסה לעדכן גם על כך בקרוב.

ועד לרשימה הבאה, בואו לעקוב גם בטוויטר, שם אני משתדל לחלוק עדכונים "קצרים ושוטפים" יותר. אעלה שם גם כמה תמונות נוספות ומעוררות געגוע מחופיה היפים של סן דייגו.

מחשבה אחת על “כלכלה מעולם אחר: מה למדנו בסן דייגו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.