מסחר בינלאומי משפר רווחה. קשה לכתוב מודל כלכלי שלא מוביל לתוצאה כזו. אבל כפי שמעיר ומאיר צבי שלם ("המדע בסדר ובבלגן", אלכסון), מודל נוטה להאיר פלח מסויים של המציאות, בעודו מחשיך פלחים אחרים ממנה.

שני פרסומים שונים ברשת X ביממה האחרונה מאירים שני פלחים שונים של המסחר בין מדינות המערב לבין סין. הראשון, של פרופ' לארי סאמרס מהרווארד, מאיר את הצד המוכר: חסמי סחר מייקרים סחורות ושירותים ופוגעים ברווחה ובמשקי הבית. סאמרס מפנה למחקר של מכון פטרסון לכלכלה בינלאומית אודות מלחמת הסחר שניהל ממשל טראמפ נגד סין. המחקר מייחס למלחמת הסחר תרומה של 1.3 נקודות אחוז לאינפלציה, אפקט לא מבוטל.

הפרסום השני מגיע מפרופ' בן מול מ-LSE. מול חבר לשישה שותפים (בקי, הינץ, שולריק, תטי, וונר ויאנג) לכתיבת עבודה עדכנית המנתחת תרחיש היפותטי בו בו כלכלת גרמניה נאלצת להגמל בן לילה ממסחר עם סין עקב משבר גאופוליטי. הכותבים מניחים כי בתרחיש כזה המסחר הבנלאומי יתבצע בעיקר בתוך שלושה גושים: גוש המערב, הגוש של סין ובנות בריתה, והגוש הניטרלי. הם מסיקים כי הפגיעה בכלכלת גרמניה תהיה חמורה, גם אם כי לא קטסטרופלית. אובדן הרווחה כאחוז מההוצאה הלאומית יהיה כחמישה אחוזים בחודשים הראשונים, ארבעה אחוז בשנה הראשונה, ויתכנס לאובדן פרמננטי של בין אחוז לשני אחוזים.

לכאורה שני הפרסומים מעידים על מסקנת מדיניות דומה: מסחר בינלאומי הינו קריטי לרווחה, ואובדנו יסב לכלכלות המערב נזק עצום. אך מול ושותפיו רוצים הפעם להעביר מסר מורכב יותר. הם טוענים כי הניתוח שלהם מספק רציונל להפחתה הדרגתית של התלות במסחר עם סין. את העלויות של ההפחתה ההדרגתית הזו הם מציגים כפוליסת ביטוח כנגד הסיכון לגמילה פתאומית, על נזקיה החמורים.

העקרון הכלכלי המנחה אותם הוא שארגון מחדש של תהליכי יצור ושרשראות אספקה לוקח זמן. ישנם הקשרים בהם ניתן לעבור בקלות ובמהירות לספק חלופי. אך במקרים רבים איתור של ספקים כאלו לוקח זמן, והוא דורש גם ארגון מחדש של תהליכי עבודה ויצור פנימיים. הפחתה יזומה והדרגתית של התלות בספק דומיננטי שעל הקשר עמו מרחפת עננה מאפשרת זמן לביצוע מוצלח יותר של התהליכים הללו, ובעלות כוללת נמוכה יותר.

יחד עם זאת, פעולה הדרגתית כזו דורשת מאיתנו לפעול בצורה תת-אופטימלית מבחינת שיקולי הטווח הקצר. ככל שסין נהנית מיתרון יחסי ביצור סחורות ושירותים, אנחנו בעצם נדרשים כאן לרכוש אותם מספקים שאין להם יתרון יחסי כזה, ובמחיר גבוה יותר, תוך כדי תהליכי התאמה שאינם טריוויאליים. כל זאת כאשר טרם התרחש משבר המונע מאיתנו לרכוש הכל מהספק בעל היתרון היחסי. לא דרישה טריוויאלית.

מה קורה כאן? האם מדובר בהתנגשות אינטר-גלקטית בין סאמרס, המייצג את רציונל היתרון היחסי, לבין מול, המייצג חשיבה אוונגרדית ואנטי-ממסדית הקוראת לטפח, במצבים מסויימים ובמידה מסויימת, את החסרון היחסי?

ממש לא. שני הכלכלנים הבכירים הללו מתבססים על מתודות סטנדרטיות ונסמכים על מודלים אנליטיים. לרוב נטען כי התבססות על מודלים מתמטיים-כמותיים כופה עלינו חשיבה אחידה ומגמתית. אך הביקורת הזו מופרזת: ניתן להשתמש באותו מודל כדי להסביר מהם היתרונות של מסחר בינלאומי, מהו הנזק שנגרם מעצירתו, ומהן העלויות והתועלות של מגבלות הדרגתיות עליו כאמצעי של ביטוח.

צוואר הבקבוק, לפיכך, אינו המתודה אלא השימוש בה במסגרת הדיון הציבורי. העושר המחשבתי שנובע מהמתודה המקצועית לרוב אינו בא לידי ביטוי בדיון הציבורי המתנהל במגרש פוליטי רווי אינטרסים.

מלחמת הסחר של ממשל טראמפ שירתה אינטרסים צרים של יצרנים מקומיים שלא היססו להפעיל את הלובי שלהם כדי לתמוך בה. כלכלניות וכלכלנים רבים ראו חובה לעצמם, ובצדק, לשמש כחומת מגן בפני לחצים כאלו. לשם כך נדרשת לכאורה אחידות שורות: על המקצוע להביע תמיכה בלתי מסוייגת בהסרת חסמי סחר והתנגדות נחרצת להגבלת הסחר. בלי גמגום ובלי התחכמויות.

לפני כשלוש שנים העליתי כאן רשימה שהבהירה את החשיבות של הסחר ושל היתרון היחסי, אך הצביעה על סיטואציות בהן יש רציונל כלכלי לסטות מעקרונות אלו, ובפרט את עקרון הביטוח כנגד זעזועים. קיבלתי הרבה תגובות יפות אך גם ביקורת: אין טעם לדון עם הציבור בנושאים המורכבים הללו, שכן הציבור בכלל לא מבין מה זה יתרון יחסי והדיון רק יפריע למטרה של בלימת האינטרסים הצרים.

על פי צורת חשיבה זו המסר של המקצוע לציבור צריך להיות ברור: אם נסביר לך, מה זה יועיל? תעשה מה שהמומחים אומרים, אליפלט.

עמדה זו מותירה את הציבור הרחב במבוכה מסויימת, ולא רק בהקשרים כלכליים. מצד אחד, אנחנו רוצים להקשיב למומחים, ואוי לה לחברה שלא מקשיבה למומחים שלה. לציבור הרחב אין לרוב את הכלים, הקשב או הזמן כדי לגבש עמדה מנומקת, והקשבה למומחים נוסכת בטחון וגם מגדילה את הסיכוי לקבל החלטות טובות.

מצד שני, היכולת להקשיב למומחים תלויה גם באופן בו המומחים מבטאים את עמדתם. אליפלט לא למד כלכלה אך הוא יודע לבצע עדכון בייסיאני. ככל שמומחים מתבטאים באופן ממוקד וספציפי יותר, גוברת האמונה שכל אחד מהם הגיע למסקנה שלו על בסיס ניתוח עצמאי ובלתי תלוי. במצב זה, ככל שיותר מומחים תומכים בעמדה מסויימת, יש סיכוי גבוה יותר שהיא נכונה. מנגד, ככל שעמדת המקצוע אחידה ופסקנית יותר, לציבור אולי קל יותר להבין אותה – אך הוא גם מייחס לה משקל נמוך יותר. היא מצטיירת יותר כציפוף שורות אידיאולוגי, ופחות כביטוי למספר רב של סיגנלים בלתי תלויים.

כלכלניות וכלכלנים בארה"ב הביעו דחיה מוחלטת ביחס למלחמת הסחר של טראמפ. כלכלנים בבריטניה הביעו דחיה מוחלטת של רעיון הברקסיט. היתה לכך חשיבות במסגרת הדיון הציבורי, וגם הרבה טעמים מנומקים. אך הציבור לא הלך איתם.

מכאן יכולים אנשי המקצוע להסיק, אולי, שהציבור באמת לא מבין כלום ושאין טעם לדבר איתו אלא רק מעל ראשו, ובווליום גובר שנועד לגבור על זה של בעלי האינטרסים הפרטיים והפוליטיקאים הפופוליסטיים. בדיון כזה עדיף לדרוש לבטל את כל חסמי הסחר. ממילא זה רק חלק מכיפוף ידיים ועדיף לא לוותר לצד השני על מילימטר אם לא חייבים.

אני מקווה שתמצא דרך טובה יותר לנהל את הדיון בפתיחות הכלכלה למסחר בינלאומי, אצלנו ובעולם הרחב. הדבר נכון במיוחד בכל הנוגע למדיניות כלכלית ביום שאחרי, ותוך כדי, מלחמת השביעי באוקטובר.

גם בשיגרה אנחנו נדרשים לדיון שמאזן בין יתרונות הסחר נטול המגבלות, לבין הצורך לבטח כנגד סיכוניו. דיון שמגדיר יכולות קריטיות ועצמאיות שעל המשק המקומי לטפח ולשמר על אף העדר יתרון יחסי, מבלי לתת צ'ק פתוח לשלל תביעות סקטוריאליות להגנה על יצור מקומי מטעמים זרים.

לדיון כזה צריכים אנשי המקצוע להגיע לא כשחקנים בקבוצה מסויימת שמטרתם להביס את הצד השני, אלא כיועצים שמנסים לסייע ללקוח, הוא הציבור. ככל שהיועץ קשוב יותר למטרות שהציבור מבקש לקדם ולנושאים שמטרידים אותו, כך הציבור יהיה קשוב יותר ליועץ, ויהיה קל יותר ליועץ לחשוף לעיני הציבור את הניצול הציני שמבקשים בעלי אינטרסים פרטיים לבצע.

ההחרפה בסיכונים הגיאופוליטיים הגלובליים גורמת לכך שהדיון הזה אינו מנת חלקנו בלבד, והוא מתנהל במדינות רבות. כפי שראינו, הוא מוביל לחשיבה מורכבת ולא בינארית. כדאי שניקח חלק בדיון הזה, גם אם קשה לתווך חשיבה מתפתחת ודינמית.

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.

פורסם ב-15.12.2023, ג' בטבת התשפ"ד. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2023