הרשימה היום מוקדשת לתורת היצרן, נושא הנלמד במסגרת התואר הראשון בכלכלה כחלק מתורת המחירים. המודלים של תורת היצרן עלולים להיראות, במבט שטחי, כמופשטים, מנותקים מהמציאות ואף מיושנים. התאור של יצור גדרות תיל באמצעות גורמי יצור כמו עבודה וחוטי תיל, מרגש ככל שהוא נשמע, מצטייר כמחווה לעידן אנלוגי בעולם דיגיטלי. למעשה, ההיפך הוא הנכון! תורת היצרן ותורת המחירים כולה עוזרות להבין את התהליכים הכלכליים הכי חשובים שאנו רואים סביבנו, עם טוויסט מפתיע: הן שימושיות במיוחד דווקא להבנת הדרמה הכלכלית המתחוללת על רקע אימוץ הבינה המלאכותית היוצרת.

שובה של העלות השולית. אחד המסרים המוכרים ביותר של תורת המחירים הוא שהחלטות כלכליות מתקבלות "בשוליים." כדי להחליט כמה יחידות לייצר, עלי לבחון האם התמורה השולית המתקבלת ממכירת היחידה האחרונה מכסה את העלות השולית הכרוכה ביצור יחידה זו. כשלימדתי את תורת היצרן נתקלתי שוב ושוב בשאלה קשה: מהי הרלבנטיות של המעשיה הזו בעולם שבו העלות השולית היא אפס?

במידה רבה, זה אכן היה העולם בו פעלנו במשך העשורים האחרונים. בתחילת הדרך, ענף התוכנה הציע לנו לרכוש תקליטור ולהתקין תוכנה במחשב האישי. מרגע שהתוכנה פותחה, לרוב בעלות ניכרת המבטאת את עבודתם של אנשי תוכנה ופיתוח מוצר, העלות השולית הכרוכה באספקתה ללקוח נוסף היתה זניחה והתבטאה בעיקר בעלות התקליטור. השימוש השוטף של הלקוח בתוכנה, לכשעצמו, לא היה כרוך בעלויות כלשהן לספק, מלבד שירותי תמיכה טכנית. בהמשך, מודל ה"תוכנה כשירות" (software as a service) אפשר לנו לשלם דמי מנוי תקופתיים כדי להוריד שירותים שונים למכשיר האישי, או להשתמש בהם בענן. השימוש השוטף של הלקוח בענן אמנם היה כרוך בעלות שולית מסויימת עבור חברת התוכנה, אך זו היתה זניחה למדי. או כך לפחות היו פני הדברים עד לאחרונה.

הבינה המלאכותית היוצרת משנה כעת את התמונה. משתמש התוכנה החדש אינו רוצה לזכור באלו פונקציות להשתמש כדי לייצר תרשים מאיר-עיניים, או להשתמש במנוע חיפוש כדי לאתר פסקי דין חשובים או שיר אהוב. בין אם זו תכנת אנטרפרייז או לא, המשתמש החדש הוא ז'אן לוק פיקארד. הוא מסתובב בחללית (או בממ"ד) ומדבר אל המחשב בשפה טבעית: "צור לי תרשים של נתח השוק של חברה X על פני זמן. השמע לי שיר מעודד מהעשור הקודם. תן לי דוגמה של פסק דין עדכני בנושא מיסוי קניין רוחני." אם לא קיבל מה שרצה, הוא חוזר ומדייק את הבקשה שלו, והבינה המלאכותית מתקנת.

כשהשתמשנו בעבר בתוכנה, אנחנו השקענו את העלות השולית החשיבתית. אנחנו ניסחנו את המייל, או חשבנו כיצד להציג סדרות נתונים באמצעות התוכנה שהותקנה במחשב האישי שלנו. הבינה המלאכותית היוצרת מאפשרת להעביר את העלות השולית החשיבתית אל ספק התוכנה. בין אם אלו ספקי מודל השפה הגדול עצמו (אנתרופיק, OpenAI) או ספקי תוכנות יעודיות יותר המשתמשות בו או בנגזרות שלו, מישהו צריך להחזיק או לשכור קיבולת חישובית שמאפשרת את ה"חשיבה" הזו, וכל שימוש של הלקוח בתוכנה כרוכה בעלות שולית לא מבוטלת לספק.

העלות השולית הזו היא עלות השימוש בהון, הלא הוא תשתית השבבים (מעבדים, שבבי זכרון). כדי להשתמש בהון, עלינו לשאת בעלות השכירות שלו, המופיעה כרכיב בעלות השולית. את העלות הזו סימנו באות r והסברנו שערכה אינו תלוי בשאלה האם אני הבעלים של ההון, או שאני שוכר אותו ממישהו אחר. אם יש לי חוות שרתים, ואני משתמש בהם, אני מוותר על הזכות להשכיר אותם למישהו אחר, ולכן נושא בעלות השכירות של ההון בכל מקרה. כאן היא מתומחרת כעלות פר-טוקן, אבל אלו בסך הכל מילים יפות כדי לתאר את אותו אובייקט ששרבטנו על לוחות שחורים ולבנים באי-אלו אולמות לאורך השנים. בין אם אני שוכר מכונה לחיתוך חוטי תיל או GPU, העקרון זהה.

העלות השולית של שירותי התוכנה, לפיכך, כבר אינה אפס, ואינה קרובה לכך. כמו כל דילר טוב, בתחילת הדרך סבסדו ספקיות מודלי השפה הגדולים את השימוש שלנו בטוקנים על מנת שנפתח תלות ובהמשך נשלם מחיר המשקף את העלות השולית האמיתית. המחירים אכן עולים כעת, ולאורך זמן, הלקוח לא ישלם מחיר שולי העולה על הערך השולי שהוא עצמו מפיק מהשימוש בתוכנה. לפנינו, אם כך, תהליך בריא בו השוק יקצה את ההון למטרות יעילות יותר. פחות "צייר לי כבשה שדומה לחלוצה המיתולוגי של הפועל רמת גן" ויותר התמקדות בשירותים שמציפים ערך כלכלי אמיתי למשתמשי קצה ולארגונים.

אוקיי, אבל מה מציף ערך אמיתי? הרושם המתגבר מהשימושים השונים בבינה המלאכותית, בין אם למטרות שירות לקוחות, מחקר או פיתוח תכנה, הוא שהמכשול העיקרי להצפת הערך הוא הצורך להשקיע משאבים ניכרים בוידוא התוצר. האם התוצר נכון, תקין, בטוח? האם עובדים שלי שורפים סכומי עתק על טוקנים ללא תוצאות ניכרות לעין? מהי החשיפה המשפטית של הארגון ככל שמידע של לקוחות ימצא את דרכו אל ידיים זרות? והאם בכלל ניתן לסמוך על מודלי השפה שלא ישאבו אליהם את הקניין הרוחני שלנו, כפי שהזהיר לאחרונה מייסד פלנטיר?

כדי להתמודד עם האתגרים הללו, הארגון זקוק לא רק לספקים של מודלי שפה גדולים וכח מחשוב אלא גם להון אנושי שבכוחו להדריך את הארגון בשימוש מועיל ויעיל בטכנולוגיה. הדבר מקנה חשיבות לא מעטה לגורם האנושי, או בהגדרתו הרומנטית מתורת היצרן, "גורם היצור עבודה."

התחלופה בין הון ועבודה מבטאת בין היתר את מחירם היחסי, כמו גם את התרומה השולית שלהם להפקת המוצר או השירות. התהפוכות שמביאה איתה הבינה המלאכותית משנות את ההחלטות האופטימליות לגבי תחלופה זו. ההחלטות אינן מתבטאות רק בתשומות ההון והעבודה שנחליט להעסיק, אלא גם באופי החוזים עליהם נחתום, המכתיבים את הגמישות בה נוכל לבצע התאמות ושינויים בתשומות היצור. במודל הקאנוני של תורת היצרן, הפירמה מייצרת תפוקה באמצעות גורמי היצור הון ועבודה, ואנו מנתחים סיטואציה של "טווח קצר" בה הכמות של אחד מגורמי היצור הללו אינה ניתנת לשינוי. זוהי כמובן הפשטה. כל גורם יצור הוא קבוע בטווח המיידי, וניתן לשנות אותו בקבועי זמן ארוכים יותר.

בעולם החדש והאמיץ, ההון הוא השבבים. האם זהו גורם יצור משתנה? זה תלוי בנסיבות ובחוזים עליהם חתמתי. השקעה בהקמת חוות שרתים נראית כמו התחייבות רצינית, אך אני עדיין יכול להחליט בסוף להשכיר אותם למישהו אחר. לעומת זאת, אם חתמתי על חוזה לשכירת כח מחשוב, והחוזה מחייב אותי לשלם עליו למשך תקופה ארוכה ללא סעיף יציאה, יש לי הרבה פחות גמישות וההון שלי למעשה קבוע לתקופה ממושכת. האם העבודה היא גורם יצור משתנה? חלק גדול מכח העבודה מועסק בחוזי עבודה גלובאליים בהם התגמול אינו שעתי, ופיטורין או צמצום משרה הוא פעולה מורכבת מבחינה משפטית ומעשית. החלטות הפירמה לגבי ההקצאה הרצויה של גורמי יצור, כמו גם אופי החוזים באמצעותם היא מעסיקה אותם, משפיעות באופן קריטי על מבנה העלויות ועל היכולת שלה להתמודד עם מצבים משתנים. כל הרעיונות הללו באו לידי ביטוי בתרגילים שפתרנו על הלוח בקורס תורת המחירים א'. עשינו זאת כדי לפתח כלי חשיבה התומכים בקבלת החלטות טובה.

הבינה המלאכותית משנה את השווקים במהירות. היא יוצרת הזדמנויות להקים חברות "רזות" עם מעט עובדים שיתמחו בפיתוח מודלים יעודיים שיביאו ערך כלכלי ספציפי. היא יוצרת ביקוש לשירותי יעוץ חיצוניים המסייעים להטמעת הבינה המלאכותית בארגון. מעסיקים ועובדים מנווטים בזהירות במציאות הזו ומנסים להבין אלו החלטות יקנו להם יתרון תחרותי בהמשך. בעולם כזה יש ערך גבוה לחשיבה אנליטית התומכת בקבלת החלטות תלויית-סקטור, וערך נמוך לתחזיות בומבסטיות כגון "הבינה המלאכותית תביא לאובדן משרות המוני." המקצוע מספק את כלי החשיבה הדרושים כדי לתמוך בקבלת החלטות מושכלת, גם אם לא הרבה מזה שורד את העריכה בדרך לעוד עצומה עתירת שמות.

גורמי יצור מסייעים. בתורת היצרן למדנו גם לחשוב על גורמי יצור המסייעים אלו לאלו. חומרה ותוכנה הם דוגמא נפוצה. כשיש לי עוד כח מחשוב, זה יכול להגדיל את התפוקה השולית של כלי התוכנה האחרון שרכשתי, וכשיש לי תוכנה טובה יותר, אני יכול להפיק יותר מיחידת כח המחשוב האחרונה ששכרתי. בסך הכל נשמע הגיוני.

אם זה כל כך הגיוני, הייתי מצפה שחדשות טובות למגזר השבבים תהיינה גם חדשות טובות למגזר התוכנה, ולהיפך. לרוב, מניות השבבים והתוכנה אכן זזות יחד, אך זה אינו המצב לאחרונה והשנה אנו רואים אותן זזות בכיוונים מנוגדים. ניתן לנסות ולהבין את התנועה המנוגדת באופן הבא: הביקוש העצום לכח מחשוב דחף את מחירי השבבים למעלה ומאתגר את כושר היצור של הסקטור. אלו לא חדשות טובות עבור סקטור התוכנה, שהוא לקוח של תעשיית השבבים ומוצא עצמו משקיע סכומי עתק בכח מחשוב, בין אם דרך בעלות על שרתים או שכירתם, בעודו סובל מתחרות גוברת. ברקע מנסים רבים וטובות להבין האם מדובר בעוד מחזור טיפוסי של ענף השבבים, הצפוי להסתיים בכושר יצור עודף וצניחה במחירם, או ש"הפעם זה שונה" והמחזור צפוי להמשך שנים רבות קדימה.

אם אתם מחפשים עצות השקעה בשוק ההון, הבלוג הזה הוא ממש לא המקום. כל מה שרציתי להגיד כאן הוא שאפילו דברים כאלו למדנו לתאר במסגרת תורת היצרן תחת הכותרת (האיומה) "שיווי משקל של הטווח הארוך."

כאשר הביקוש ליישומי בינה מלאכותית עולה, חברות התוכנה מתחרות על משאב מוגבל, קרי השבבים. התחרות הזו דוחפת למעלה את מחירי התשומה הקריטית ומזיזה למעלה את כל מבנה העלויות של סקטור התוכנה. עבור חברות מסויימות, המשמעות היא מעבר להפסד כלכלי ויציאה מהענף, לפעמים בדרך של רכישה על ידי שחקנית אחרת. הפסד כלכלי אין משמעו שהשורה התחתונה שלילית בדו"חות של הפירמות, אלא שיש שימוש אלטרנטיבי יעיל יותר במשאביה של הפירמה. עבור פירמות אחרות, המשמעות היא פגיעה בשורה התחתונה "בלבד."

במסגרת תורת היצרן אנחנו מראים כיצד התהליכים הללו מתכנסים לכאורה לשיווי משקל של טווח ארוך בדרך כזו או אחרת. למשל, התזוזה למעלה של פונקציית העלות של ספקי התוכנה מתורגמת לעליה במחיר שירותי התוכנה לצרכני הקצה, שבתורה מצננת את הביקושים ומרגיעה את כל הארוע. או, שהגידול בביקוש לשבבים מעודד הרחבה של כושר היצור ואולי אפילו כניסה של ספקים נוספים דבר המקל על לחצי התמחור, וכן הלאה. לא מעט חברות תוכנה וחומרה יכולות להשבר, או לצאת נשכרות. הסקטור כולו יכול למצוא עצמו במקום טוב יותר, או רע יותר, כשהאבק מתפזר. הכל אפשרי.

בקורס בתורת היצרן אפשר לכתוב פונקציות מדוייקות ולפתור עבור שיווי משקל חדש, מעין נקודת שבת בה לחצי התמחור נרגעים והסקטורים מתייצבים מחדש עם מספר חדש של שחקניות וכושר יצור שונה. במציאות, במיוחד בענף הטכנולוגי הדינמי הזה, הייתי מתיחס בספקנות לכל תחזית, מה גם שהקונספט של שיווי המשקל של הטווח הארוך עצמו הוא פיקטיבי לחלוטין. המודל מאפשר למדל ולהבין את הלחצים השונים ולנסות לתאר אותם. בכל נקודה בזמן, המערכת נעה לכיוון מסויים, והמודלים יכולים לעזור לנו להבין את התהליך. אבל התהליך הזה לא באמת מתכנס למצב יציב, שכן זעזועים נוספים בכל חלקי המערכת מוסיפים לטלטל את הסקטורים מעלה ומטה. אבל יש כאן היבט יפה נוסף של תורת היצרן: היא מביאה לכיתה את החשיבה הדינמית, ואת היכולת לנתח תהליכים כאלה על בסיס של שפה משותפת שנקראת מיקרו-כלכלה. במיוחד בנסיבות של אי-ודאות קיצונית, שפה משותפת הינה בעלת ערך רב.

עם המבט קדימה. מה שאהבתי בקורס בתורת המחירים היה שיכולנו להכנס לכיתה ולקשור בין המשוואות האבסטרקטיות שעל הלוח לבין משהו שכולנו ראינו באתרי החדשות הכלכליות של אותו בוקר. העלות השולית החשיבתית של מציאת הקשרים הללו בטלה בשישים לעומת הערך השולי של מציאת עניין בתווך שבין חוטי התיל. היום אני מלמד קורסים אחרים אך הנקודה נותרה מבחינתי בעינה: מאחורי כל תרגיל וכל משוואה של תורת היצרן יש מספר עצום של תובנות, אם פוקחים את העיניים ומחפשים אותן.

בעולם עם כמויות נתונים אדירות, היכולת לגשת אליהם ולתרגם אותם לתכנית פעולה נשענת יותר מתמיד על התובנות התאורטיות. אפשר לבקש מהבינה המלאכותית לחשוב בשבילנו, מעין מיקור חוץ של העלות השולית החשיבתית. אפשר להבין מדוע אנשים עייפים בוחרים לעשות זאת, ובהקשרים מסויימים, כולנו עייפים. המקום בו פחות רצוי לתת לעייפות לנהל אותנו היא כאשר אנחנו לומדים את "עסקי הליבה" שלנו, לדוגמה, לימודים אקדמיים במסגרתם עלינו לפתח הון אנושי של ידע וחשיבה שישמש אותנו במשך שנים.

רוצים להמשיך בשיחה? ניתן להגיב למטה, לעקוב אחרי "על שווקים ותחרות" בטוויטר, להירשם בדף הבית לקבלת רשומות חדשות לתבת המייל, או ליצור קשר.

פורסם ב-25.7.2026, י"א באב התשפ"ו. כל הזכויות שמורות לאלון איזנברג Ⓒ2019-2026